מגעים תקועים ופתרונות נדחים: המדיניות האמריקאית בסכסוכים מרכזיים

מאמר ניתוח מנתח את הסיבות לעיכובים במסלולי הסדר בסכסוכים מרכזיים בעולם, וטוען כי מדובר בהחלטה אסטרטגית אמריקאית מכוונת, ולא בכישלון פוליטי חולף. לפי הניתוח, האינטרסים של וושינגטון אינם מתמקדים בהשגת שלום כולל, אלא בשמירה על מצב של הפסקת אש שברירית או קיפאון הניתן לשליטה, על מנת לאפשר תמרון במדיניות הפנים וניהול איזונים מול מעצמות אחרות.

בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, נטען כי השלום נדחה בתירוץ הבחירות בישראל, כאשר ראש הממשלה נתניהו נמנע מלהפגין גמישות מחשש שיתפרש כחולשה. הדבר, לטענת המאמר, אושר על ידי וושינגטון והוביל להקפאת השלב השני של ההסכם, כאשר גם תוכנית השלום האמריקאית הושעתה. המכון המלכותי לעניינים בינלאומיים הבריטי מציין כי המלחמה באיראן דחקה את סוגיית עזה לשוליים, מה שהקל על ישראל לשמור על עמדותיה הנוקשות, וכי טראמפ נמנע מסיכון התנגשות פוליטית עם נתניהו בנושא עזה. היעדר לחץ אמריקאי משמעותי תרם לקיפאון במסלול הפלסטיני.

במלחמת רוסיה-אוקראינה, המשא ומתן לשלום נעצר בשל חילוקי דעות מהותיים בנוגע לשטחים וביטחון. עם זאת, תזמון הפעולות האמריקאיות מצביע על רצון לשמור את הסכסוך תחת שליטה. השיחות שהתחדשו באבו דאבי בנובמבר 2026 התמקדו בהחלפת שבויים בלבד, ללא פתרונות קרובים בנוגע לריבונות או הפסקת אש כוללת. הדבר משקף, לטענת המאמר, רצון של ממשל טראמפ לנצל את המלחמה להחלשת אירופה ולהגברת תלותה הביטחונית בארה"ב.

בנוגע לאיראן, אסטרטגיית עיכוב המשא ומתן נובעת מרצון אמריקאי לכפות תנאי מנצח באמצעות לחץ מקסימלי, במקום פשרות הדדיות. טהרן, מצידה, דורשת הסרת מצור ימי ושחרור נכסים קפואים, דרישה שוושינגטון דוחה, מה שמשאיר את המשא ומתן ארוך ללא פתרון שורשי. גורמים איראניים מכחישים דיווחים על פריצת דרך קרובה, וטוענים שהמטרה האמריקאית היא הרגעת שוקי האנרגיה. מבחינה אמריקאית, שמירה על מצב של "לא מלחמה ולא שלום" מספקת הצדקה להמשך הנוכחות הצבאית באזור.

לסיכום, המאמר טוען כי המצב הנוכחי אינו מעיד על חוסר יכולת דיפלומטית, אלא על ניהול משא ומתן שמטרתו איזון מול בעלות ברית ויריבים, או הרגעת דעת הקהל. מדיניות זו מאפשרת לוושינגטון לשמור על תפקידה כמגשרת מבלי להתחייב לפתרון סופי, ולשמור את רמת הסכסוך בטווח צר כדי למנוע עימות כולל.