גיוס אינו קלף מיקוח

המאמר טוען כי הדיון הפוליטי סביב חוק הגיוס והקמת הממשלה החדשה מעוות ועלול לגרום נזק עצום, במיוחד לאור צורכי צה"ל המוגברים לאחר אירועי שמחת תורה. הכותבת מדגישה כי צה"ל זקוק כעת ליותר חיילים סדירים, וכי כל ניסיון להחליש את הצבא למען רווח פוליטי הוא צעד אחורה. היא מציינת כי צה"ל סובל כיום ממחסור של כ-12,000 חיילים, מתוכם כ-7,000 לוחמים, וכי יש להוסיף כמות זו מדי שנה למערך הקיים.

הכותבת מבקרת בחריפות את ההסתמכות על צבא מילואים, ומתארת אותה כשגיאה טקטית, כלכלית וערכית שאינה בת קיימא. היא טוענת כי התייעלות בתחום המילואים אינה הפתרון, אלא "פלסטר" שאינו מספיק לאחר מלחמה ממושכת. דרישת ארגוני המשרתים להגדלת הצבא הסדיר, לטענתה, היא חיונית ואינה קשורה לימין או שמאל, שכן כלל האזרחים מעוניינים בביטחון המדינה.

המאמר מזהיר כי גיוס החרדים אינו קלף מיקוח פוליטי, ואין לגיטימציה ציבורית או ערכית לבחור בין הרחבת שורות הצבא לבין ביטול רפורמות משפטיות. הכותבת קוראת למפלגות גוש השינוי למצוא דרך לקדם את שני הנושאים, ומזכירה את הלחץ שהופעל על מפלגות הממשלה היוצאת בנושא גיוס החרדים וההתיישבות. היא מדגישה כי הציבור המשרת יוכיח את עצמו שוב, וידרוש מאחריותו של נבחרי הציבור.

לבסוף, המאמר מציג את גיוס החרדים ככורח המציאות, לא רק מטעמי ביטחון אלא גם כלכליים, שכן החרדים צפויים להוות כשליש מכוח העבודה הגברי בעוד כשלושים שנה. הכותבת מציעה כי השירות המשותף עשוי להוביל להשתלבות חברתית וכלכלית של החרדים. היא קוראת להקמת ממשלה שתדאג שכל נער ונערה ידעו שעליהם לשרת את המדינה, ומדגישה כי גיוס כלל החברה הישראלית הוא בחירה בקיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית. המאמר מציע גם שילוב של החברה הערבית בשירות לאומי או צבאי מותאם, אם הם רואים עצמם כאזרחים שווי זכויות וחובות.