אני ערבייה | נתן זהבי

רופאה ערבייה פרסמה פוסט כואב המתאר את פגיעתה ופחדה על רקע גזענות גוברת בישראל. ד"ר צאלחה אבו סביה (פריג') כתבה כי היא חוששת לחזור למשמרת, שואלת כיצד תוכל להעניק טיפול כשבראשה עולה השאלה האם מטופליה רואים בה מחבלת, וכיצד תתקרב לעזור כשהיא עצמה מפחדת.

הרופאה הדגישה כי ערביותה היא חלק מזהותה ואינה דבר שיש להסתיר, וכי היא אינה מוכנה להניח את זהותה מחוץ לדלת כדי שיהיה נוח למטופלים לקבל ממנה טיפול. היא ציינה כי מוצאה אינו כתב אישום, וכי כעס אינו מצדיק קריאה לערבים מחבלים, בעודם מצילים חיים וזכאים ליחס אנושי וכבוד ללא תלות בתרומתם.

ד"ר אבו סביה (פריג') התייחסה גם לשאלות על תרומתם של ערבים לבתי החולים, והזהירה כי ללא רופאים, אחיות ואנשי צוות ערבים, המערכת תקרוס. היא קראה להנהלות ולקולגות לגבות את הצוות הערבי, לעמוד לצידם כשמשפילים אותם, להשמיע קול כשמסמנים אותם ולפעול כשמאיימים עליהם, ולא להשאירם לבד.

היא סיכמה כי אינה מוכנה לעבור מבחן נאמנות או שהמקצועיות שלה תימחק בשל היותה ערבייה, וכי האחריות להפסקת הגזענות אינה מוטלת על הנפגעים. היא הדגישה כי היא ערבייה, רופאה, שייכת למקום, וראויה לכבוד ללא קשר להצלת חיים.