עֵשׂו היה רשע גמור ויעקב צדיק ללא רבב? תחשבו שוב

המאמר דן בנטייה הרווחת בשיח הישראלי לצבוע דמויות ותופעות בגוונים של שחור-לבן, תוך התעלמות מצבעי הביניים והמורכבות האנושית. הרב דוד סתיו, בטורו לפרשת השבוע "תולדות", מתייחס לכך דרך סיפורם של יעקב ועשיו, התאומים שנולדו ליצחק ורבקה.

על פי התיאור המקובל, עשיו מתואר כאיש ציד, אדמוני ומלא שיער, בעוד יעקב הוא "איש תם יושב אוהלים". חז"ל מרחיבים את התיאור ומתארים את עשיו כרוצח ואנס, ואת יעקב כ"חנון" שקט. אולם, קריאה מעמיקה יותר בסיפור מגלה מורכבות רבה יותר בדמויות.

יעקב, למרות תדמיתו, מנצל את חולשת אחיו עשיו כשהוא רעב, ומוכר לו את הבכורה תמורת תבשיל. בהמשך, הוא מרמה את אביו יצחק, מתחפש לעשיו, ולוקח ממנו את הברכות המיועדות לו. מנגד, עשיו, למרות שהוא זומם להרוג את יעקב לאחר מות אביו, מגלה איפוק ואינו פועל מיד כדי לא לצער את יצחק. חז"ל אף מציינים את כבודו הרב של עשיו כלפי אביו, עד כדי החלפת בגדים מיוחדים בעת הגשת האוכל לאביו, בדומה לכהן המשרת בקודש.

המאמר מדגיש כי התורה אינה מציגה את הדמויות באופן חד-משמעי, אלא מצביעה על צללים בדמויות החיוביות ונקודות אור בדמויות השליליות. הדבר נועד ללמדנו שהמציאות מורכבת, וכי אנשים יכולים להפגין רגישות בתחומים מסוימים ואטימות באחרים. הבנה זו, כך נטען, משפיעה על האופן שבו אנו ניגשים ליריבים, והופכת את המאבק למורכב יותר, הדורש הבחנה מדויקת בין טוב לרע, ובסופו של דבר עשויה להוביל לפיוס.