המשותפת ורע"מ: המרוץ להמלצה על גנץ והמחיר הפוליטי

ההתמודדות בין הרשימה המשותפת, בראשות איימן עודה, לבין רע"מ, בראשות מנסור עבאס, על השפעה פוליטית והתנערות מבנימין נתניהו, מובילה את המפלגות להמלצה על גדי איזנקוט להרכבת הממשלה ללא תנאים מוקדמים. צעד זה מעורר שאלות לגבי יעילות ההשפעה של מפלגות ערביות על הפוליטיקה הישראלית והמחיר שהציבור הערבי עלול לשלם על תמיכה ללא הבנות ברורות.

ג'עפר פרה, מועמד לשעבר מטעם חד"ש, ציין כי המלצה על מועמד להרכבת ממשלה היא כלי פוליטי משמעותי, במיוחד במצב של שווי משקל כוחות עדין. הוא הדגיש כי זהו צעד חריג שמפלגות מוותרות על כלי זה ללא משא ומתן על דרישות מינימליות לציבור שלהן, במיוחד כאשר גורמים במחנה השינוי מתנגדים לשיתוף מפלגות ערביות בהרכבת הממשלה.

פרה הוסיף כי גם מנקודת מבט פרגמטית, יש לצפות לחילופי תועלות, אך במקרה זה, ההמלצה ללא תמורה מהווה ויתור משמעותי. הוא הזכיר כי התנועה (התנגדות) המליצה על נתניהו ב-2020 אך נמנעה מלהמליץ על לפיד ב-2021, לאחר משא ומתן ותנאים שהוצבו, גם אם לא קוימו.

השאלה המרכזית נוגעת לא רק לתמיכה החינמית, אלא גם להשלכות על הזהות הלאומית הפלסטינית. ישנה ביקורת על כך שהמפלגות הערביות נדרשות להתעלם מגורלם של פלסטינים בגדה ובעזה, וכי ישנה נטייה להגדיר את כל המאבק הפלסטיני כטרור. הדבר בא לידי ביטוי גם בפגישת חברי הרשימה המשותפת עם נשיא המדינה יצחק הרצוג, שדרש שיתוף פעולה במאבק בטרור, והתגובה של איימן עודה, שלא התנגד להגדרה הרחבה של הטרור, אך הדגיש את סבלו של הציבור הערבי.

המאמר מנתח את הדילמה של הפלסטינים בישראל בין זהותם הלאומית לאזרחותם, מתח שגובר בזמני סכסוך. הוא מבקר ניסיונות להסתיר דילמה זו באמצעות טיעונים אסטרטגיים או פוליטיים, ומשווה את המצב הנוכחי למקרים היסטוריים, תוך הדגשת ההבדלים המהותיים בין פעולות מוגבלות לבין מלחמה כוללת.