בין יצחק ליעקב / פרשת השבוע מהגר"ד לייבל

מאמר זה, מתוך עלון אחוותא, עוסק בהבדלים ביחס לאוכל בין דמויות המקרא יצחק ויעקב, כפי שהם משתקפים בפרשת השבוע תולדות. הפרשה מדגישה את מרכזיותו של האוכל, החל מחפירת בארותיו של יצחק וכריתת ברית עם אבימלך על משתה, דרך קניית הבכורה על ידי יעקב בלחם ונזיד עדשים, ועד לברכה עצמה הכוללת אזכורים של מטל השמים, שמנים, דגן ותירוש.

המאמר מעלה תמיהה מדוע יצחק, שהתקדש בעקדה ונאסר עליו לרדת למצרים, מבקש מעשו מטעמים לאכילה כדי לברכו. ההסבר המוצע הוא שיצחק מייצג את קבלת השפע והקדושה ללא מאבק. הוא קיבל את בריתו עוד לפני לידתו, לא יצא מפתח ביתו, לא החליף את שמו, ואף בארותיו נקראו כשמות אביו. הוא מוצא ברכה בעמלו ואינו משיב מלחמה שערה כשאחרים נאבקים בו. השפע אצל יצחק נתפס כטבעי, כחלק ממתנת ה' שניתנה לו מאברהם, ואין סתירה בעיניו בין שפע זה לעבודת ה'. עלייתו כקורבן אף העלתה אותו לדרגת קדושה, שבה גם הנאות העולם הגשמיות מתקדשות.

לעומת זאת, יעקב מתואר כמי שכל חייו הם מאבק מתמשך. הוא נולד אוחז בעקב אחיו, נאלץ להשיג ברכות במרמה, עבד קשה לשידוכו ולרכושו, ושמו ניתן לו רק לאחר קרב עם מלאך. הוא אינו מקבל את הארץ בקלות ונאלץ לברוח ממנה. יחסו של יעקב לעולם הוא יחס של מלחמה, והמציאות מאתגרת את עבודת ה' שלו. לפיכך, השפע אצל יעקב משמש ככלי מלחמה, הוא קונה באמצעותו את הבכורה וגונב ברכות, ומשתמש בו רק במידה הנצרכת להשגת המטרה.

המאמר מסכם כי מעשי האבות סימן לבנים. יצחק מציב את האידיאל של עבודת ה' שבה השפע משולב בקדושה, בעוד יעקב מכין את בניו לחיים בגלות, בעולם שנלחם בהם, שם השפע הוא רק אמצעי בהתמודדויות. המאמר מופץ ברחבי הארץ וניתן לקבלו ב-PDF או במייל.