דרמה הלכתית: האם קניית קולות בכסף זר מבטלת את סמכות הממשלה?

המאמר דן בשאלות הלכתיות הנוגעות להשפעת כספים זרים על בחירות, ובפרט האם קניית קולות בשוחד מבטלת את תוצאות הבחירות ואת סמכות הממשלה הנבחרת. הרב אברהם מימון מפרש מקורות הלכתיים מהגמרא ועד ימינו, ובוחן את השלכותיהם על בחירות לכנסת.

השאלה המרכזית היא האם קולות שנקנו בכסף פסולים, האם יש לחזור להצביע, או שמא התוצאה כולה בטלה. החתם סופר קבע כי אם יוכיחו שקולות נקנו, מינוי רב בטל מעיקרו. השאלה המעשית היא האם ניתן לדעת במי הציבור באמת בחר לאחר שהוכח שחלק מהקולות נקנו.

המאמר מעלה גם שאלה יסודית יותר: מי זכאי בכלל להשתתף בהכרעה. בהתבסס על איסור "לא תחנם" של הרמב"ם, לפיו אסור לתת לגוי אחיזה בארץ ישראל, עולה טיעון כי זכות הצבעה מהווה שליטה גדולה אף יותר מבעלות על קרקע, ולכן יש מקום להגביל כוח זה. מנגד, דן מרן הגר"ע יוסף בהיתר זמני ומוגבל לתת חניה לישמעאלי, אך מבחין זאת מזכות הצבעה קבועה.

בנוסף, התורה מצווה על מינוי מנהיג "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ", ועל כן כאשר מימון או השפעה מגיעים מגורם זר, נשאלת השאלה האם ההנהגה נובעת מן העם או מידיים חיצוניות. איסור השוחד חמור במיוחד, שכן הוא מעוות את שיקול הדעת. גם אם המועמד ראוי, קבלת שוחד מבטלת את המינוי.

המאמר דן גם בשאלה האם איסור השוחד חל על גויים, וכיצד הדבר משפיע על תוקף החוקים. על פי הכלל "דינא דמלכותא דינא", חוקי השלטון מחייבים, אך ישנה מחלוקת האם כלל זה חל גם על ממשלה נבחרת. אם הבחירה בטלה מעיקרה מחמת שוחד, עולה השאלה האם הפגם עלול להגיע גם לתוקף ההלכתי של החוקים שחוקקו הנבחרים. הדברים נאמרים כטענת לימוד עיונית, ובתנאי שתוכח קניית הקולות.