לידיעת חוקרת האסלאם: ספרו ראשים בבתי"ס בווינה, זה נגמר רע
תומצת מתוך Local Call על ידי baba
המאמר משווה בין טיעונים של האידיאולוג הנאצי אלפרד רוזנברג ושל חוקרת האסלאם דינה ליסננסקי, ומזהיר מפני דמיון מסוכן בסימון קבוצות דתיות כאיום דמוגרפי. הכותב, פרופסור תמיר שורק, טוען כי הטיעונים הללו, המקשרים גידול אוכלוסייה לפשיעה ומהווים בסיס להדרה, מהדהדים גם בהקשר הישראלי. הוא מצביע על כך שהחרדה מפני גידול מיעוטים משקפת שאיפות לשמירת רוב יהודי וכיצד התנגדות פלסטינית לדיכוי מפורשת כבעיה תרבותית.
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- המאמר משווה בין טיעונים של האידיאולוג הנאצי רוזנברג וחוקרת האסלאם ליסננסקי על גידול אוכלוסיות מיעוטים.
- הכותב, פרופ' תמיר שורק, מזהיר מדמיון מסוכן בין הצגת קבוצות דתיות כאיום דמוגרפי.
- הטיעונים הללו, המקשרים גידול אוכלוסייה לפשיעה, מהווים בסיס להדרה חברתית.
- המאמר מצביע על הדהוד טיעונים אלו בהקשר הישראלי של שמירת רוב יהודי.
- התנגדות פלסטינית לדיכוי מפורשת במאמר כבעיה תרבותית ולא כתוצאה ממדיניות.
המאמר משווה בין דבריו של האידיאולוג הנאצי אלפרד רוזנברג על ה"יהודה" באוניברסיטת וינה בשנות העשרים, לבין דבריה של חוקרת האסלאם ד"ר דינה ליסננסקי על שיעור המוסלמים בבתי הספר בווינה. רוזנברג השתמש במספרים על נוכחות יהודית כדי להציג אותה כאיום דמוגרפי, בדומה לאופן שבו ליסננסקי מתארת את שיעור הילדים המוסלמים בווינה כ"מאסה" המהווה סכנה עתידית.
הכותב, תמיר שורק, פרופסור להיסטוריה, מזהיר מפני הדמיון המסוכן בין מנגנוני הטיעון של רוזנברג וליסננסקי: סימון קבוצה דתית כגוף זר והצגת גידולה כאיום על החברה. הוא מציין שליסננסקי מכירה בקיומה של אסלאמופוביה ומתנגדת להכרזה שאירופה "גמורה", אך טוענת שגם מי שאינו מבקש להשתלט הופך לחלק מתהליך השתלטות באמצעות הולדת ילדים, מה שמטשטש את הגבולות בין ארגון פוליטי, פרשנות דתית ואוכלוסייה שלמה.
המאמר מנתח את הקישור שליסננסקי עושה בין נוכחות מוסלמית לפשיעה מינית, תוך השוואה לתעמולה הנאצית שהציגה את הגבר היהודי כאיום מיני. שורק מדגיש כיצד המעבר מאחריותם של פוגעים ספציפיים לחשד קולקטיבי מחבר בין חרדה דמוגרפית לפחד מפני פגיעה מינית, וכיצד התיאור הדמוגרפי הופך לתשתית להדרה.
בנוסף, המאמר דן בהקשר הישראלי, בו החרדה מפני גידולו של מיעוט מהדהדת את השאיפה לשמר רוב יהודי. הוא מצביע על כך שהדיון על אירופה משקף גם את המציאות בישראל, שבה הפלסטינים נתפסים כסכנה מתמשכת, והתנגדותם לדיכוי מפורשת כביטוי ל"תרבות מוסלמית" ולא כתוצאה ממדיניות ישראלית. שורק מסכם כי ההיסטוריה מלמדת ששפה המכינה את הציבור לראות בקיום קבוצה בעיה, יכולה להכשיר פגיעה בזכויותיה.
מוזכרים