נתניהו: נאומים סותרים כלפי המגזר הערבי

במהלך פתיחת הכנסת ה-26, ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא נאום חריף בו האשים מפלגות ערביות ונציגיהן בתמיכה בטרור, והזהיר את "מחנה השינוי" מפני הקמת ממשלה המבוססת על שותפות עמן. נתניהו השתמש בבמה הפרלמנטרית כדי להאשים את המפלגות הערביות בתמיכה בטרור, וטען כי השתתפותן בממשלה מהווה סכנה למדינה. דבריו עוררו תדהמה והצביעו על גישה פוליטית החורגת מהמחלוקת המפלגתית ופוגעת בלגיטימציה של הציבור הערבי כולו.

עם זאת, נחשפה סתירה חריפה בין דבריו הפומביים של נתניהו לבין פעולותיו הפוליטיות בעבר. בעוד שכיום הוא תוקף את המפלגות הערביות, בשנת 2021 הוא ניהל משא ומתן עם חבר הכנסת מנסור עבאס וניסה לצרפו להסכמים קואליציוניים כדי להבטיח את כהונתו כראש ממשלה. אז, שותפות עם עבאס לא נחשבה לסכנה למדינה, אלא כבחירה פוליטית לגיטימית.

בנוסף, דיווחים בתקשורת הישראלית חשפו כי נתן אשל, מקורב בכיר לנתניהו, קיים קשרים עם מנסור עבאס לפני, במהלך ואחרי הבחירות האחרונות. אשל התעניין בעמדתו של עבאס לגבי תמיכה בגדי איזנקוט וניסה לשכנע אותו שלא לתמוך בו. על פי הדיווחים, השיחות נמשכו גם לאחר הבחירות, ואשל אף הודה בהן לאחר שהוצגו בפניו תיעודים, למרות שבמהלך חקירתו הראשונית הכחיש זאת. הליכוד מסר בתגובה כי נתניהו הופתע מהשיחות וכי הן התנהלו ללא ידיעתו.

הפרשה מעלה שאלה פוליטית מהותית: כיצד קשר עם מנסור עבאס הופך לגיטימי כאשר הוא משרת את נתניהו, אך שותפות עם מפלגות ערביות הופכת להאשמה בטרור כאשר היא משרתת את יריביו? הדבר חושף דפוס של יחס כפול כלפי הציבור הערבי: קולותיהם נדרשים כאשר הם משמשים ככלי להצלת קואליציה או להבטחת שלטון, אך הם הופכים מושא לחשד ולחוסר אמון כאשר הם דורשים תפקיד עצמאי בהשפעה וקבלת החלטות. התנהלות זו, הכוללת שימוש בהאשמות בטרור ובגידה, נועדה להסית נגד הציבור הערבי ולערער את הלגיטימציה של נציגיו, במיוחד לקראת בחירות.

המאמר קורא למחנה השינוי להחליט האם הוא שואף לשינוי אמיתי המבוסס על שוויון ושותפות, או רק להשתמש בקולות הערבים כדי להדיח את נתניהו, תוך השארת נציגיהם מחוץ למעגל הלגיטימציה. הוא מדגיש כי דמוקרטיה אמיתית נמדדת לא רק בזכות הרוב להרכיב ממשלה, אלא גם בכבוד לזכויות המיעוט וללגיטימציה של נציגיו. שותפות עם מפלגות ערביות היא אופציה פוליטית לגיטימית, וההבדל הפוליטי אינו מצדיק האשמות בבגידה או טרור.