סטודנטים מפתחים חזון עתידי לטרזיינשטט, עיר עם עבר טראומטי

סטודנטים מאוניברסיטאות בצ'כיה, גרמניה וישראל (מהטכניון בחיפה) משתתפים בפרויקט "טרזיינשטט 2050", שמטרתו למצוא פתרונות חדשניים לשימוש עתידי בעיר טרז'ין (טרזיינשטט לשעבר) בצפון בוהמיה. הפרויקט, המשלב סטודנטים לארכיטקטורה, תכנון ערים, אמנות ונוף, מעודד חשיבה יצירתית ובלתי שגרתית לגבי עתיד העיר, ששימשה בתקופת הנאצים כמחנה ריכוז ומשם גורשו יהודים למחנות השמדה.

הסטודנטים, המבקרים בעיר לראשונה, מתמודדים עם אתגרים ייחודיים הנובעים מההיסטוריה המורכבת של המקום ומהמצב הדמוגרפי הנוכחי, הכולל אוכלוסייה מצומצמת של כ-1,600 תושבים בלבד, לעומת תכנון מקורי של 8,000 עד 10,000 איש. בנוסף, העיר מתמודדת עם בעיות אופייניות ליישובים כפריים, כמו הגירה שלילית ומחסור ברופאים, לצד מבנים רבים מדי עבור מספר התושבים.

פרופסורית הארכיטקטורה אנג'ליקה מנסינג-דה יונג מה-TU דרזדן הדגישה את הצורך להתאים את העיר לשימושים עכשוויים, תוך התחשבות במבנים העצומים והמתפוררים שנותרו מהתקופה ההבסבורגית והצבאית. הסטודנטים חוקרים את ה"שכבות השונות של זיכרון" בעיר, כפי שהגדיר זאת פרופסור אליהו קלר מהטכניון, ומנסים לגשר בין הצורך בשימור הזיכרון ההיסטורי לבין חיי היומיום של התושבים.

אחד האתגרים המרכזיים הוא התמודדות עם רצונם של חלק מהתושבים להתנתק מהעבר הטראומטי ולהתמקד בחיי היום-יום. סטודנטים כמו אליסקה מנסים ליצור דיאלוג עם המקומיים כדי להבטיח שהצעותיהם יהיו מציאותיות ולא "ינחתו כמו עב"ם". לעומתם, סטודנט פורטוגזי בשם גונסאלו טוען כי "העיר תמיד תהיה שונה מערים אחרות" וכי לא ניתן להפריד לחלוטין בין הזיכרון לחיים העכשוויים.

יוזמות קודמות לשיקום ופיתוח העיר, כמו הקמת קמפוס או מרכז מחקר, נכשלו בעיקר בשל מחסור במימון וקושי ארגוני של הקהילה הקטנה. הפרויקט הנוכחי, ביוזמתו של הצלם הצ'כי איוואן נמק, זוכה לתמיכה ממשלתית ראשונית, כולל אישור כספי לשיקום מבנים ופיתוח שימושים חדשים. נמק רואה בעיר "מעבדת חיים" לבחינת גישות אורבניות חדשות, המשלבות הנצחה ראויה עם שימוש עכשווי, ומאמין שהתובנות שיופקו יוכלו לשמש מודל למקומות דומים ברחבי העולם.