חשבתם שהכסף בטוח בבנק? יש משהו שאתם מפספסים

הכסף המופקד בבנקים, גם אם נראה בטוח, עלול לאבד מערכו באופן שקט עקב אינפלציה. נתונים היסטוריים שנאספו על פני 126 שנות מסחר מצביעים על פער משמעותי בין ביצועי מניות, אג״ח ומזומן, ומדגישים את חשיבות הזמן בהשקעות.

הפקדה בנקאית או איגרת חוב הן למעשה הבטחה נומינלית בלבד. אם ריבית הפיקדון נמוכה מקצב האינפלציה, כוח הקנייה של הכסף נשחק, למרות שהסכום על הנייר גדל. כדי להתגבר על שחיקה זו, יש להחזיק בנכסים ריאליים, כאשר מניות מהוות אפיק השקעה מוביל בשימור והגדלת כוח הקנייה.

נתונים ממסד הנתונים DMS, שבדק 126 שנות היסטוריה כלכלית, מראים כי דולר שהושקע במניות בארה"ב בשנת 1900 צמח ל-124,854 דולר עד סוף 2025, לעומת 268 דולר בלבד באג״ח ממשלתיות ו-67 דולר במזומן. מדד המחירים עלה באותה תקופה פי 38. שוק המניות הניב תשואה ריאלית ממוצעת של 6.6% בשנה מעל האינפלציה, בעוד מזומן הניב רק כחצי אחוז.

הצלחת המניות אינה מוגבלת לארה"ב; סל המניות העולמי ניצח את האינפלציה גם במדינות שעברו מלחמות והיפר-אינפלציה, בזכות הנכסים הפיזיים שמאחורי החברות. עם זאת, מניות אינן פתרון לטווח קצר. בדיקת חלונות זמן מראה כי השקעה במניות לטווח של עשר שנים מעלה את הסיכוי לשמירה על כוח הקנייה לכ-90%, ובטווח של עשרים שנה, הסיכוי להפסד ריאלי יורד לאפס.

גם בישראל, מדד ת"א 125 הגדיל את כוח הקנייה ב-96% מהתקופות בחלונות של עשר שנים, עם תשואה שנתית של כ-6% מעל האינפלציה. זהב, לעומת זאת, אינו מייצר תזרים מזומנים וסבל משחיקת ערך לאורך שנים. הפתרון לטווח ארוך להגנה מפני יוקר המחיה הוא השקעה במדדי מניות רחבים, המאפשרים שותפות בכלכלה הריאלית והיצרנית.