נזכרים בעובד הסוציאלי رمזי لطفي نصار מנצרת

הכותב, ناجي ظاهر, נפרד בעצב מעובד סוציאלי אהוב מנצרת, رمزي لطفي نصار, שנפטר ב-4 בנובמבר 2024 בגיל 66. ظاهر מתאר את نصار כאדם אציל, פעיל חברתי מסור שתרם רבות לקהילתו, ולא כדמות פוליטית או ניהולית בכירה. הוא הכיר את نصار לפני למעלה מ-20 שנה דרך חבר משותף, موسى خبيص, ומאז חש כלפיו הערכה עמוקה. نصار, שנולד ב-1958, היה ידוע במקצועיותו, בחיוכו הרחב ובגישתו האנושית החמה, שהעידו על אופי טוב ואנושיות עמוקה. הוא היה גאה בשורשיו ובמשפחתו, שכללה דמויות מוכרות כמו سمعان, سهيل وعزمي نصار, והדגיש את מחויבותו לעיר נצרת.

לאורך השנים, חיזק نصار את תדמיתו כאדם חיובי, אוהב אדם ומוקיר את סביבתו. הכותב מתאר כיצד דלתו הייתה תמיד פתוחה לקבלת שיחות חברותיות, ללא תלונות על עומס עבודה. גם כאשר היה עסוק בפתרון בעיות של אחרים, הוא עשה זאת בחיוך ובמסירות, והותיר את הפונים אליו עם תחושת הקלה. היחסים בין השניים התאפיינו בכבוד הדדי, כאשר نصار אף הציג את הכותב כאדם בעל אנושיות יוצאת דופן.

נזכר כי نصار היה בעל תפיסה חדה, מודע לסביבתו ובעל נדיבות רבה. כל בקשת עזרה נענתה במהירות ובמסירות, בין אם במילים טובות או במעשים. הוא פעל ללא דיחוי, תוך שימוש בידע, ניסיון ומקצועיות כדי להקל על סבלם של אחרים. עם פרסום דבר מותו, רבים מיהרו להכיר בתרומתו ובנכונותו לסייע ללא תנאי. במיוחד צוינה תרומתו כעובד סוציאלי בחיי הפזורה, שם היה בין הראשונים שהקימו מועדון לקשישים בשכונת אל-פקורה, כפי שציין محمد الحلو.

הכותב מסכם כי מותו של رمزي لطفي نصار מהווה אובדן גדול, לא רק למשפחתו הקרובה, אלא לכלל הקהילה האנושית שהושפעה ממעשיו הטובים. הוא היה דמות שהאירה את דרכם של רבים והפכה כל מקום בו שהה למקום טוב יותר.