למה ישראל חייבת למתג את עצמה מחדש? | ד"ר יניב לויתן

ד"ר יניב לויתן טוען כי ההסברה הישראלית תקועה במאה ה-20, בעוד הקרב על דעת הקהל העולמית מתנהל ברשתות החברתיות. לטענתו, המודל הקלאסי של הסברה רשמית, המבוסס על הסברים וצורך להתגונן ולהצטדק, אינו יעיל עוד בעולם הדיגיטלי המונע על ידי אלגוריתמים המקדמים רגש ופשטות. גישה ריאקטיבית זו, בה ישראל נגררת למגרש המשחקים של יריביה, משדרת חולשה ומציבה אותה בעמדת נאשם.

לויתן מציע שינוי גישה מהותי, המבוסס על שלושה עמודי תווך: דיפלומטיה מבוזרת במקום הסברה מוסדית, שיווק מנוהל-הקשר, ומעבר מפרואקטיביות תרבותית לפרופיל הגנתי. הוא קורא למדינה להפסיק להיות הצינור הבלעדי למסרים, ולפעול כמאיץ לוגיסטי עבור רשת אזרחים, יוצרי תוכן, חוקרים ואנשי אקדמיה הפועלים באופן אורגני. יש להתמקד בקהילות בעלות זיקה או שותפות אינטרסים עם ישראל, כגון בתחומי טכנולוגיה, מדע ואקדמיה, ולא לבזבז משאבים על קהלים עוינים או אדישים.

ישראל צריכה למתג את עצמה כ״מעבדה גלובלית של האנושות להתמודדות עם קיצוניות ועתיד לא ודאי״, תוך הדגשת יכולותיה החדשניות וההתאוששות תחת לחץ. המומחיות הישראלית בפתרון בעיות גלובליות בתחומי מים, אקלים, אנרגיה, סייבר ורפואה צריכה להיות מודגשת. בנוסף, יש לנתק את התקשורת הבינלאומית ממצב החירום הביטחוני, ולנהל נוכחות שוטפת סביב תרבות, מדע, טכנולוגיה ויזמות חברתית. נוכחות תרבותית חזקה בשגרה, לטענתו, מהווה חומת מגן בעת משבר. המלחמה על התודעה, מסכם לויתן, מוכרעת בפידים ובקהילות דיגיטליות, ולא בנאומים באו״ם.