עברי, יהודי או ישראלי: מי אמר שיש סתירה בין השלושה?

המאמר דן במשמעות הכינוי "עברי", תוך שהוא מציג אותו כבעל השלכות רבות ואינו מהווה סתירה לזהות היהודית או הישראלית. הכותב מציין כי לעיתים נעשה שימוש במונח "עברי" על ידי גורמים המבקשים לאתגר את המונח "יהודי", כפי שעשתה התנועה הכנענית שדגלה בחיבור לארץ כנען על חשבון המורשת היהודית. לעומת זאת, בהקשר של השפה והספרות, "עברי" משמש לייחד את התרבות הישראלית.

המאמר מתייחס לדמותו של אברהם אבינו, ה"עברי הראשון", ומנתח את שורש המילה "עברי" דרך סיפורי פרשת השבוע. נטען כי "עבריות" אצל אברהם מבטאת שאיפה מתמדת ל"מעבר", לחידוש וליצירת קשר בין העבר לעתיד. הכותב מביא דוגמאות נוספות מהתנ"ך, כמו משה רבנו והכניסה לארץ, וכן את המילה "עברה" (כעס) ואת תהליך ההיריון ("עיבור"), ככולן קשורות לשורש זה.

הכותב מפריך את הטענה כי "עבריות" מהווה אתגר או מרד בדת, ומדגיש כי יש להתייחס לממד העברי בזהירות. הוא מצביע על נטייה לאומית למעברים חריפים, הן במצב הנפשי והן בתגובות המעשיות, דבר שעלול להוביל לעידוד אך גם לסכנה. כמו כן, מוזכר שינוי שמו של יעקב ל"ישראל", תוך הדגשה ששני הממדים, יעקב וישראל, ממשיכים להתקיים בתוכנו.

המאמר מסתיים בקריאה לזהירות בהתנהלות הלאומית, תוך התייחסות לקריאות לחיזוק הזהות ה"ישראלית" על חשבון ה"יהודית" לאחר הבחירות. הכותב טוען כי מגמות אלו מעוותות את הפלא היהודי-ישראלי-עברי ומסכנות את מימושו. הוא קובע כי ניתן ואף רצוי להיות אזרחי ישראל נאמנים, תוך אחיזה בארץ ובשפה העברית, ללא סתירה, ולהעביר מדור לדור את ה"עבריות המוחלטת" הרלוונטית לכל תחומי החיים.