המנוח נישל את הבנות, אבל לא חתם על הצוואה. מה קבע ביהמ"ש?
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה בקשה לקיום צוואה שנושלה את בנות המנוח, וקבע כי מדובר בטיוטה בלבד שלא הושלמה. בעקבות זאת, הוצא צו ירושה חדש לפיו כל הילדים יורשים שווה בשווה. במקרה אחר, בית משפט השלום באילת קבע כי הודעה במייל על מימוש אופציה לרכישת מגרש אינה מחייבת ללא הסכם מכר חתום. בנוסף, בית המשפט המחוזי בירושלים אישר חיוב של בעלת דירה לפנות שטחים משותפים אליהם פלשה, וקבע כי שתיקת שכנים והשקעה כספית אינם מקנים זכויות קנייניות.
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- בית המשפט בירושלים דחה צוואה שנישלה בנות, וקבע כי מדובר בטיוטה בלבד.
- כל ילדי המנוח ירשו שווה בשווה לאחר דחיית הצוואה, ובוטל צו ירושה קודם.
- בית משפט באילת קבע כי הודעה במייל על מימוש אופציה אינה מחייבת ללא הסכם חתום.
- בעלת דירה בירושלים חויבה לפנות שטחים משותפים אליהם פלשה.
- שתיקת שכנים והשקעה כספית אינם מקנים זכויות קנייניות על רכוש משותף.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה בקשה לקיום צוואה שנערכה בכתב ידו של אב, אשר נישל את שש בנותיו לטובת שלושת בניו. השופט משה בראון קבע כי המסמך אינו צוואה תקפה אלא טיוטה בלבד, שכן הוא לא נחתם על ידי המנוח או על ידי אשתו, למרות שהאב ניסח אותו כצוואה הדדית בפני עדים. השופט הסיק כי המנוח לא התכוון להפוך את המסמך למחייב, בין היתר בשל הערות ומחיקות שנמצאו בו והעובדה שלא חתם עליו כפי שחתם על מסמכים אחרים. בנוסף, עדויות העלו כי האב התלבט לגבי חלוקת הרכוש, וכי אשתו התנגדה להורשה לבנים בלבד. לאור דחיית הבקשה, הוצא צו ירושה חדש, לפיו כל הילדים יורשים שווה בשווה.
במקרה נוסף, בית משפט השלום באילת דחה תביעה לפיצוי מוסכם בעסקת מקרקעין שלא יצאה לפועל. חברת סיאל א ישראל טענה כי בעלת מגרש בשווי 12.5 מיליון שקל, ממנה רכשה אופציה, הודיעה במייל על מימוש האופציה, אך לאחר מכן חזרה בה. השופט ניר שנידרמן קבע כי הודעה במייל אינה מהווה מימוש של האופציה, שכן הסכם האופציה דרש הגשת הסכם מכר חתום. בעלת המגרש חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין לנתבעת. עורך דינה של הנתבעת הדגיש כי יש לפעול בהתאם לתנאי ההסכם ולא להסתפק בהודעה על כוונה לממש.
בפסק דין שלישי, בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור של בעלת דירת קרקע שפלשה לשטחים משותפים בבניין, הפכה אותם לחלק מדירתה ובנתה חדר בגינה. השופטת תמר בר קבעה כי שתיקת השכנים והשקעתה הכספית של הפולשת אינן מקנות לה זכויות קנייניות, וכי רישיון להחזיק במקרקעין ניתן לביטול בכל עת. בעלת הדירה חויבה לפנות את השטחים המשותפים ולשלם הוצאות משפט.
מוזכרים