"בן גוריון ופרס מתהפכים בקברם": הניצחון הערבי בקלפיות נוף הגליל
תומצת מתוך Makor Rishon על ידי baba
בבחירות הארציות האחרונות בנוף הגליל, הרשימה המשותפת הפכה למפלגה הגדולה ביותר, מה שעורר דיון מחודש על זהותה היהודית של העיר. ראש העיר רונן פלוט אינו מופתע ומסביר זאת בהרכב הדמוגרפי, בעוד פעילים אחרים רואים בכך קריאת השכמה לחיזוק ההתיישבות היהודית. לעומתם, נציגת הרשימה המשותפת מקווה שהדבר לא יפגע ביחסים בין יהודים לערבים בעיר.
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- הרשימה המשותפת הפכה למפלגה הגדולה ביותר בנוף הגליל בבחירות הארציות.
- ראש העיר רונן פלוט אינו מופתע מהתוצאות ורואה בהן השתקפות של הרכב דמוגרפי.
- פעילים יהודים קוראים לחיזוק ההתיישבות היהודית בגליל בעקבות התוצאות.
- נציגה ערבייה מקווה שהתוצאות לא יפגעו ביחסים בין יהודים לערבים בעיר.
- העיר נוף הגליל הוקמה במטרה לחזק את ההתיישבות היהודית בגליל.
תוצאות הבחירות הארציות האחרונות בנוף הגליל, שבהן הפכה הרשימה המשותפת למפלגה הגדולה ביותר בעיר עם 31.65% מהקולות, מעוררות דיון מחודש על זהותה היהודית של העיר שהוקמה במטרה לחזק את ההתיישבות היהודית בגליל. הרשימה המשותפת גברה על הליכוד, שזכה ב-21.31% מהקולות, כאשר שתי הרשימות הערביות (הרשימה המשותפת ורע"ם) זכו יחד ביותר משליש מהקולות בעיר. ראש העיר רונן פלוט, שהוביל את שינוי שם העיר מנצרת-עילית לנוף הגליל ב-2019, אינו מופתע מהתוצאות. הוא מסביר זאת בשיעורי הצבעה גבוהים יותר של האוכלוסייה הערבית ובהרכב הדמוגרפי של העיר, ומדגיש את שירותו השוויוני לכלל התושבים, יהודים וערבים כאחד. פלוט סבור שהגידול באוכלוסייה הערבית נובע ממדיניות ממשלתית שלא בנתה מספיק דיור במגזר הערבי ומחיפוש אחר איכות חיים וביטחון, ולא ממניעים לאומניים. הוא קורא למדיניות ממשלתית שתעודד התיישבות יהודית בגליל, בדומה למדיניות ההכוונה של המדינה בשנות ה-70.
מנחם גנדל, חבר מועצת העיר, רואה בתוצאות "קריאת השכמה" לחיזוק ההתיישבות היהודית בגליל. הוא קורא לממשלה להפוך את הגליל לפרויקט לאומי ולהשקיע בתעשייה, בתחבורה ובשירותים כדי למשוך משפחות יהודיות. גנדל מדגיש את הצורך בחיזוק הקהילות היהודיות לצד דאגה לתושבים הערבים, ודוחה את הטענה שהמושג "ייהוד הגליל" הוא גזעני, ומשווה זאת לרצון של דוד בן-גוריון להקים עיר יהודית ליד נצרת.
ד"ר רות קבסה-אברמזון, יו"ר הפורום לייהוד הגליל, מביעה דאגה עמוקה ורואה בתוצאות עדות לכישלון לאומי מתמשך. היא מקשרת את התחזקות המפלגות הערביות לשאיפות לאומיות שאינן מתיישבות עם הגדרת ישראל כמדינה יהודית, וחוששת משינוי זהותן של רשויות מקומיות והשגת אוטונומיה תרבותית וטריטוריאלית. היא קוראת לממשלה לאמץ תוכנית חירום לייהוד הגליל, ומדגישה את חשיבות המאבק על גבולות 48' בתוך ישראל.
לעומת זאת, חברת המועצה למיס מוסא מהרשימה המשותפת לדו-קיום, מקווה שהתוצאות לא יפגעו במרקם היחסים הטוב בין יהודים לערבים בעיר. היא רואה בנוף הגליל עיר לדוגמה של שקט וכבוד הדדי, ומתנגדת למושג "ייהוד הגליל" כגזעני. מוסא טוענת שהפחד מערבים נובע מהסתה, וכי זכותו הדמוקרטית של כל אדם להצביע ולהשפיע, ואין לתושבים היהודים מה לדאוג. היא מדגישה כי התושבים הערבים אינם אויבים ורוצים לחיות בשותפות אמיתית.
מוזכרים