ההזדמנות הכלכלית האדירה שישראל פספסה - בגלל מה שקרה בגבול עם ירדן

נמל המפרץ בחיפה, שהחל לפעול בספטמבר 2021 כחלק מהרפורמה במשק הנמלים, מתמודד עם אתגרים תפעוליים וכלכליים. החברה הסינית SIPG, שזכתה בזיכיון להפעלתו, שואפת להפוך את הנמל למרכז סחר בינלאומי. המלחמה הביאה לירידה דרסטית בפעילות הנמל, שצנחה בכ-56% עד 63% משיאה, אך כעת נרשמת התאוששות והפעילות עומדת על כ-60,000 מכולות בחודש, אם כי עדיין נמוכה בכרבע מרמתה ב-2023. המשנה למנכ"ל הנמל, צוקרמן, מסביר כי כמות המכולות משקפת את ביטחון היבואנים והיצואנים.

הנמל שואף להגדיל את תנועת המטענים הבינלאומיים העוברים דרכו. בעקבות השיבושים במצר הורמוז, נוצר ביקוש לנתיב סחר חלופי דרך ירדן וסעודיה לישראל ומשם לאירופה. אולם, עיכובים משמעותיים במעברי הגבול עם ירדן, הנאמדים ב-14 עד 20 יום, פוגעים בכדאיות המסלול וגורמים להפניית סחורות לנתיבים אחרים. צוקרמן הדגיש את הפוטנציאל הכלכלי של נתיב זה, הכולל הכנסות מחברות הובלה ושירותים לוגיסטיים, אך ציין כי הוא תלוי בתיאום בין-מדינתי וברשויות השונות.

הנמל פועל להתייעלות תפעולית, כולל עבודה מסביב לשעון ושימוש במערכות ממוחשבות ואוטומטיות, במטרה לקצר את זמני השהייה של אוניות ומשאיות. עלות השהייה היומית של אונייה יכולה להגיע עד 200,000 דולר, ולכן חיסכון בזמן הוא קריטי לחברות הספנות. הנמל מעסיק כ-150 עובדים ישירים ועוד כ-200 עובדים חיצוניים, רובם ישראלים, המפעילים את המערכות הממוחשבות מרחוק. הנמל מתמודד גם עם תחרות מנמלים אחרים ועם מגבלות רגולטוריות.

החזון של הנמל הוא להפוך לצומת סחר אזורי משמעותי, שישמש כתחנת מעבר למטענים בינלאומיים (שטעון) ליעדים נוספים בים התיכון. צוקרמן מעריך שחזון זה עשוי להתממש תוך שנה-שנתיים, אך הוא תלוי ביציבות האזורית, בנתיבי הסחר ובבחירות של חברות הספנות. ההצלחה תלויה לא רק ביכולות הטכנולוגיות של הנמל, אלא גם ביכולתו למשוך חברות ספנות גם לאחר שהמשבר הנוכחי יחלוף.