התיישבות רועים בגדה: כלי לגירוש פלסטינים וכיבוש אדמות

מחקר פלסטיני חדש חושף כי "התיישבות רועים" בגדה המערבית הפכה מכלי לכיבוש שטחים ומשאבים, ומשמשת כעת ככלי מרכזי להגברת הלחץ על אוכלוסיות בדואיות פלסטיניות, במטרה לדחוק אותן להגר ולהרחיב את השטח הפנוי להתיישבות.

המחקר מצביע על כך שהשליטה על שטחי מרעה ומקורות מים, לצד התקפות וגבלות על פלסטינים, יוצרת תנאים כלכליים ומעשיים המאלצים את התושבים לעזוב את בתיהם בהדרגה. מגמה זו הואצה מאז 2016, עם עליית הימין בישראל והגברת השפעתו, והתגברה במיוחד לאחר המלחמה על עזה. לפי נתוני ארגון "בצלם", מאז אוקטובר 2023 גורשו 65 התיישבויות פלסטיניות במלואן ו-18 באופן חלקי.

החוקרים מסבירים כי התיישבות רועים מאפשרת שליטה בשטחים נרחבים באמצעות הקמת נקודות קטנות, המתפתחות בהדרגה ומגבילות גישה פלסטינית לאדמות סמוכות. נקודות אלו ממוקמות בעיקר באזורי הסְפָר המזרחיים של הגדה, החיוניים לחקלאות ולמרעה. הגבלת הגישה לאזורים אלו פוגעת במערכת ייצור שלמה התלויה במרעה ובמים, ולא רק באובדן שטחים.

המחקר מדגיש כי התרחבות התיישבות הרועים אינה יוזמה פרטית בלבד, אלא נתמכת על ידי מוסדות ישראליים, מועצות התיישבות, הגנה בשטח, ואף הקצאת תקציבים משמעותיים. בשנת 2024, למשל, הוגדל תקציב משרד ההתיישבות בכ-302 מיליון שקל, הוקצו כ-7 מיליארד שקל לכבישים פנימיים בהתנחלויות, ו-39 מיליון שקל למימון נקודות רועים. לעומת זאת, פלסטינים באזורים המסווגים "C" מתמודדים עם הגבלות בנייה, גישה למים, והתקפות הכוללות חבלה ביבולים וגניבת בעלי חיים.

המחקר מזהיר כי הפגיעה בכלכלת הקהילות הבדואיות, התלויה בגידול בעלי חיים ובמרעה טבעי, עלולה להוביל להגירה כפויה. חוסר גישה למרעה מחייב רכישת מזון לבעלי חיים והובלת מים בעלויות גבוהות, מה שמקטין את ההכנסה ומגדיל את הנטל הכלכלי. התקפות על בעלי חיים ויבולים מחריפות את המצב, ומאלצות משפחות לצמצם או למכור את עדריהן. תהליך זה, לטענת החוקרים, מוביל לשחיקת ההון הפלסטיני, ירידה בייצור, והגברת התלות ביבוא.

המחקר מסכם כי התיישבות הרועים אינה רק פעילות כלכלית, אלא חלק מפרויקט התיישבותי רחב יותר שמטרתו להרחיב את השליטה על הקרקע ולצמצם את המרחב הפלסטיני. המאבק על האדמה בגדה המערבית, לפי המחקר, מתחיל בערעור היכולת הפלסטינית להישאר ולייצר, מה שהופך את ההגירה לתוצאה מצטברת של פירוק מקורות המחיה.