נתניהו צריך ללכת, לפני שייקח איתו את כל הימין

המאמר טוען כי למרות זכויותיו הרבות של בנימין נתניהו, המשך הנהגתו עלול לסכל הקמת ממשלה רחבה ויציבה. הכותב קורא למחנה הלאומי לבחור בין נאמנות למנהיג אחד לבין קידום דרכו, ומדגיש כי המדינה גדולה מכל אדם.

נטען כי עבור חלקים במחנה הלאומי, ויתור על נתניהו נתפס ככניעה או כניצחון של יריבים פוליטיים, אך הפוליטיקה אינה מחלקת פרסים על הוגנות. במצב הנוכחי, אם נתניהו הוא המכשול היחיד בפני הקמת ממשלה ציונית רחבה, עליו ללכת. יכולתו של נתניהו להוביל רפורמות דרמטיות, לייצר שינוי עומק או לאחד את העם מוצתה, והוא הפך למותג בעייתי בזירה הפנים-ישראלית והבינלאומית, מה שפוגע ביכולתו לפתוח דלתות.

הכותב מדגיש את הצורך הדחוף בממשלה יציבה ומתפקדת, שתאפשר העברת חוק גיוס, שיפור הכלכלה וניהול מערכות ביטחוניות ללא סחטנות. אם המחיר ליציבות כזו הוא החלפת ראש הממשלה, המחנה הלאומי חייב לשלם אותו. בנוסף, נטען כי הימין חייב לרדת מעץ "גניבת הבחירות" ולהפסיק את הקמפיין הרעיל, שכן הוא מחסל סיכויים לשותפות ושובר אמון במוסדות המדינה.

הליכה לעוד בחירות מוצגת כאשליה מסוכנת, שכן היא עלולה להחמיר את מצבו של נתניהו ושל הגוש, במיוחד אם יריביו הפוליטיים ירכיבו ממשלה טכנית שתמנע ממנו להוביל את ישראל לבחירות הבאות כראש ממשלת מעבר. הדבר עלול להוביל לחיבורים פוליטיים חדשים שישאבו קולות מהימין-מרכז והמרכז, ולהשארת הליכוד באופוזיציה. לבסוף, נטען כי על הימין לשאול את עצמו מה חשוב לו יותר: קידום האידיאולוגיה והמשילות, או הישרדותו האישית של מנהיג אחד. הגיע הזמן לקבל החלטה רציונלית, להפסיק להתנהל מתוך עלבון או תחושת רדיפה, ולהתחיל לנהל את המדינה.