החרדים והמפלגות הערביות: האם יוכלו להפיל את נתניהו?

תרחיש חלופי להרכבת ממשלה בישראל, המוזכר בדיווח של "וואלה", כולל הימנעות של מפלגת "יהדות התורה" והמפלגות הערביות מהצבעה. שילוב זה עשוי להבטיח רוב של חברי כנסת יהודים לגדי אייזנקוט, אך בו בזמן ליצור קשיים נוספים לשותפיו באופוזיציה. "יהדות התורה" מדגישה כי המשא ומתן טרם הגיע לשלב הסכם, ועמדתה נותרה כשהייתה: בסיס לשיתוף פעולה פוליטי יכול להיות רק פתרון אמיתי ומלא למשבר גיוס בני ישיבות לצה"ל. המפלגה רואה בהחלטה שלא להמליץ על בנימין נתניהו לראשות הממשלה אירוע דרמטי, המהווה פרידה ממסורת ארוכת שנים ומסכן את היחסים עם נתניהו ועם המחנה הימני כולו. עם זאת, במפלגה מסבירים כי בנסיבות הנוכחיות, שיקולים פרקטיים גברו על נאמנות פוליטית. נציג בכיר במפלגה צוטט כאומר: "ראשית, נתניהו יכול היה לחוקק את חוק הגיוס בארבע שנים, אך במקום זאת האכיל אותנו סיפורים. שנית, גם כעת אין לו אלטרנטיבה ואין לו מה להציע, בעוד בני ישיבות נדחים ללא הרף. בכל מקרה, גם בחירות חדשות אינן מבטיחות פתרון לבעיה וקבלת 61 מנדטים".

החלטת הרבנים שינתה את עמדת הח"כים. עד ערב יום רביעי, שני חברי כנסת נוספים מ"יהדות התורה", מאיר פרוש ואליקים שטארק, התכוונו להמליץ על נתניהו. אולם, לאחר פרסום הוראתו של הרב דב לנדו שלא לתמוך באף מועמד, שניהם שינו את עמדתם. במפלגה מסבירים כי פרוש מחויב יותר למחנה הימני, אך מבין שיהיה לו קשה יותר להיכנס לממשלה עם האופוזיציה. לגבי שטארק, נציגי המפלגה מתייחסים בביטול ל"תסמונת הח"כ החדש", כשהם טוענים כי הוא נסחף בהתפעלות מכל שיחת טלפון מלשכת ראש הממשלה. "יהדות התורה" היא רק חלק מהתמונה הפוליטית הכוללת, והשאלה המרכזית היא מידת יכולתה של האופוזיציה לשמור על אחדות סביב תרחיש זה, שכן האינטרסים של משתתפיה אינם תמיד תואמים.

ליברמן לא רוצה לקחת אחריות על כישלון. שני גורמים עיקריים מכתיבים את התנהגות חברי הכנסת באופוזיציה: הרצון למצות את המצב הפוליטי הנוכחי ולקבל תפקיד משמעותי בממשלה חלופית, והצורך להיערך לתרחיש שבו היוזמה הפוליטית תיכשל והמדינה תמצא עצמה שוב בפני בחירות. אף אחד מהמשתתפים אינו רוצה לשאת באחריות לכישלון ניסיון החלפת הממשלה או להיכנס למערכת בחירות במצב פגיע יותר. אביגדור ליברמן, מנהיג "ישראל ביתנו", פתח ערוץ משא ומתן עם המפלגות החרדיות כדי להרחיב את אפשרויותיו הפוליטיות, אך במקביל מבקר בחריפות את אייזנקוט, וברור שאינו רוצה לראותו כמועמד גוש האופוזיציה בבחירות הבאות. בסופו של דבר, כל המעורבים בתהליך הפוליטי מדברים על הצורך להחליף את נתניהו, אך כל אחד כבר מחשב את סיכוייו האישיים ליום שאחרי ניסיון הדחתו. השאלה שנותרה פתוחה היא האם האינטרסים הללו יתאחדו ליוזמה פוליטית אחת, או שנתניהו, גם כשלכאורה אזלו לו הקלפים, יצליח שוב לשנות את מאזן הכוחות לטובתו.