ישראל היא מעצמת הייטק - אבל בעידן הבינה המלאכותית זה כבר לא מספיק

מחקרים בינלאומיים של ה-OECD, הפורום הכלכלי העולמי, המכון הבינלאומי לפיתוח ניהולי (IMD) ואוניברסיטת סטנפורד מצביעים על פערים משמעותיים במוכנות שוקי העבודה לעידן הבינה המלאכותית (AI). המחקרים בחנו היבטים כמו איכות ההון האנושי, רמת מיומנויות, הכשרות, חדשנות ומדיניות ממשלתית. המסקנה המרכזית היא שמדינה יכולה להיות מעצמת טכנולוגיה, אך ללא הכשרת עובדים לעדכון והסבה מקצועית, יתרונה הטכנולוגי עלול שלא להספיק.

המודל האידיאלי, כפי שמיושם במדינות כמו סינגפור, הוא שהמדינה תספק כלים לעובדים שנדרשים להסבה מקצועית, כגון מיפוי כישורים, הכוונה וסיוע במימון. גישה זו הופכת אובדן עבודה לנקודת מעבר לקריירה חדשה, תוך דגש על למידה לאורך החיים. שווייץ, לדוגמה, משקיעה בבניית כוח עבודה מיומן כבר בשלבים מוקדמים של הקריירה, ומאפשרת לעובדים להתעדכן ולהשתלם בהתאם לשינויים במשק.

ארצות הברית מייצגת גישה שונה, בה אין מדיניות ממשלתית אחידה להכשרת כוח העבודה, והאחריות מתחלקת בין גורמים שונים כמו מעסיקים, מוסדות אקדמיים וחברות טכנולוגיה. גישה זו מאפשרת גמישות ויצירת מקצועות חדשים במהירות, אך יוצרת פערים בנגישות להכשרות ובתמיכה הניתנת לעובדים.

בישראל, למרות היותה מעצמת הייטק, קיימים פערים בנגישות להכשרות ולהסבות מקצועיות בין עובדים, ענפים ואזורים. חסרה מערכת לאומית רחבה ורציפה של למידה לאורך החיים שתלווה עובדים ותתאים את מיומנויותיהם לשינויים המהירים במשק. האתגר המרכזי של ישראל אינו להפוך למעצמת AI, אלא למעצמת הון אנושי, שכן היתרון התחרותי העתידי ייקבע לא רק על ידי הטכנולוגיות שפותחו, אלא גם על ידי יכולת האנשים להשתנות, ללמוד ולהישאר רלוונטיים.