בוולט טענו שזה "צעד קיצוני", המהלך של פז מוכיח אחרת

חברת וולט טענה בפברואר האחרון כי הדרישה של רשות התחרות למכור את וולט מרקט היא "צעד רגולטורי קיצוני". הדעות חלוקות בנוגע להחלטה: חלק תהו מדוע פוגעים בפעילות המתחרה בשחקניות גדולות, בעוד אחרים ראו בכך צעד הכרחי למניעת ניגוד עניינים, שכן וולט מרקט פועלת על גבי הפלטפורמה של וולט עצמה, שולטת באלגוריתם ומחזיקה במידע רב ערך על הרשתות המתחרות המשלמות לה עמלות. וולט טענה כי מדובר בפעילויות נפרדות והמידע אינו עובר ביניהן, אך רשות התחרות לא השתכנעה. הדבר דומה למודלים כמו של אמזון, שבהם חברה מפעילה גם זירת מסחר וגם מוכרת מוצרים משלה.

התפתחות נוספת בנושא היא חזרתה של חברת פז מהכוונה לרכוש את וולט מרקט, בשל חוסר אמונה ביכולת להפוך אותה לרווחית. פז, בעלת רשתות קמעונאיות כמו פרשמרקט וסופר יודה, הציעה כ-300 מיליון שקל לרכישה, והייתה יכולה ליהנות מיתרונות כמו כוח מיקוח מול ספקים וחיסכון לוגיסטי. הסיבה העיקרית לנסיגה היא ככל הנראה חוסר היכולת של וולט מרקט להגיע לאיזון תפעולי לפני 2029. בשנתיים האחרונות הפסידה החברה כ-130-140 מיליון שקל, וההפסדים, גם אם קטנים, נמשכים. מודל עסקי זה, שבו חברות מפסידות כסף בתחילת דרכן כדי לצבור נתח שוק ואז מעלות מחירים, מעורר שאלות לגבי מודל הפעילות של וולט מרקט.

ההחלטה של פז לסגת מהעסקה, לאחר שרשות התחרות חייבה את וולט להפריד את פעילות וולט מרקט כעסק עצמאי, מצביעה על כך שהיתרון הלא הוגן של וולט, הנובע מהשליטה בפלטפורמה ומהעמלות הנגבות מהרשתות, הוא קריטי להמשך קיומה. ללא יתרון זה, והטלת עמלת פלטפורמה של כ-15%, נראה כי מדובר בבור תקציבי שקשה לסגור. אם קמעונאית גדולה כמו פז אינה מצליחה למצוא נוסחה להפוך את 33 סניפי וולט מרקט לרווחיים, הדבר מחזק את הטענה כי הצלחתה של וולט מרקט נבעה מיתרון תחרותי לא הוגן ולא מיעילות תפעולית.