מאחורי הציניות של דוב אייכלר

דוב אייכלר, עיתונאי מוכר בזכות תגובותיו הציניות והנוכחות ברשתות החברתיות, חושף בראיון לערוץ 7 צדדים פחות מוכרים באישיותו ובתפיסותיו. אייכלר מביע תסכול מהעיסוק האינטנסיבי בחדשות ובפוליטיקה, ואף מודה כי היה שמח אם מישהו היה מנתק לו את האינטרנט, מתוך אמונה שחייו היו הופכים למהנים יותר ללא התלות בו.

בראיון, אייכלר מתייחס לניתוק שלו מחסידות בעלז, שם גדל, ומדגיש כי למרות שעזב את הקהילה, היא עדיין מעצבת אותו. הוא מתאר את הקהילה החרדית כמקום מעניק ביטחון וחמלה, אך מודה שחוויות אישיות עשויות להשפיע על תפיסת החרדיות. הוא גם מדבר על הקשיים האישיים, כמו גירושיו ובנו בן ה-17, ומדגיש את הפער בין הדמות הציבורית לאדם הפרטי.

אייכלר מותח ביקורת על תעשיית החדשות, וטוען כי 97% מהדיווחים הם "בלבולי מוח" שנועדו למלא זמן, בעוד רק 3% הם אירועים אמיתיים. הוא מאמין שפוליטיקאים משתמשים בדרמה ופוזה כדי להסתיר את המציאות, וכי הצהרות פומביות אינן משקפות בהכרח את המתרחש מאחורי הקלעים. הוא מזהיר עיתונאים, במיוחד צעירים, מלמקד את הקריירה שלהם סביב דמות פוליטית אחת, כמו בנימין נתניהו, ומציין כי עיתונאים כמו בן כספית וינון מגל יצטרכו להמציא את עצמם מחדש כשהוא יפרוש מהפוליטיקה.

לגבי הפוליטיקה הישראלית, אייכלר סבור שהעיסוק בנתניהו טבעי בשל מרכזיותו, אך השאלה המעניינת היא מה יקרה לאחר שיפרוש. הוא מעריך כי המערכת הפוליטית עשויה להגיע למבוי סתום, שיחייב פשרות או בחירות נוספות. הוא גם מדגיש את החשיבות של הפרדה בין דיווח לפרשנות בעבודת העיתונאי, וכיצד תפקידו של הכתב הוא להציג עובדות ולא את דעתו האישית.

במישור האישי, אייכלר מגן על פרטיות בנו בן ה-17, ומסביר כי בחירתו להיות איש ציבור אינה מעניקה לו זכות לחשוף את משפחתו. הוא מתאר את האבהות כגורם משנה תפיסת עולם, ומציין כי הוא היה רוצה לשוחח עם בנימין נתניהו או דונלד טראמפ, אך תמיד עם מכשיר הקלטה. לקראת סיום הראיון, הוא מבקש מאמו להקשיב לתוכניותיו, ומביע את אהבתו לנופים ולטיולים, אך גם את התסכול מהחשיפה הבלתי פוסקת ברשת שמונעת חוויה אמיתית.