כיצד נמל חיפה עיצב מחדש את כלכלת האזור

ב-31 באוקטובר 1933 נפתח רשמית נמל חיפה החדש, שהפך לנמל הגדול והמודרני ביותר בחוף המזרחי של הים התיכון. הקמת הנמל, שבוצעה על ידי מהנדסים בריטים, עלתה סכום שהיה כמחצית מהתקציב השנתי של פלשתינה המנדטורית. הרעיון להקים נמל גדול ומבוצר בחיפה עלה עוד בתחילת המאה ה-20. הבריטים ביקשו שטח במפרץ חיפה ב-1916, והיסודות ההנדסיים החלו ב-1919 תחת פיקוחו של פרדריק פאלמר. העבודות המעשיות החלו ב-1927, והפרויקט עלה 1.25 מיליון ליש"ט, בעוד התקציב השנתי של פלשתינה עמד על 2.1 מיליון ליש"ט. הבנייה התעכבה עקב עיכובים שונים, והפרויקט נמסר באיחור. טקס הפתיחה הרשמי נערך במתכונת מצומצמת עקב התפרצות מהומות אנטי-בריטיות. הנציב העליון של פלשתינה, ארתור וושופ, כתב ללונדון כי נאלץ "לקיים את הטקס במתכונת מצומצמת", ללא מצעדים וזיקוקים, לאחר שמפגינים שרפו את דוכן הכבוד. למרות המצב המתוח, הנמל הפך מיד למרכז לוגיסטי מוביל, עם קיבולת תפעולית של 2 מיליון טון בשנה, עומק מים של עד 12 מטר ואורך רציפים של כקילומטר. הקמת הנמל השפיעה באופן מכריע על התפתחות העיר חיפה, שאוכלוסייתה גדלה מ-50.4 אלף נפש ב-1931 ל-100 אלף ב-1936. העיר עכו העתיקה איבדה את מעמדה כמרכז אזורי. הנמל ממשיך להיות בעל חשיבות גם כיום, ופועל לצד "נמל המפרץ" המודרני, כאשר היקף המטענים הכולל שלו חולק את המקום הראשון בארץ עם נמל אשדוד.