שפות בסכנת הכחדה: רומנש, אירית, לאדינו ועוד עומדות בפני היעלמות

כ-40% עד 50% מ-7,000 השפות המדוברות כיום בעולם נמצאות בסכנת הכחדה, וישנן הערכות פסימיות המדברות על היעלמות של עד 90% מהן עד שנת 2100. תופעה זו אינה מוגבלת לאזורים מרוחקים, אלא מתרחשת גם בליבת אירופה ובקרב קהילות יהודיות. בין השפות המאוימות נמנות הרומנש, אחת מארבע השפות הלאומיות בשווייץ, המדוברת בעיקר בקנטון גראובינדן. למרות מעמדה הרשמי ותמיכה ממשלתית, מספר דובריה עומד על כ-40,000 דוברי שפת אם, ו-60,000 המשתמשים בה באופן קבוע, פחות מ-1% מאוכלוסיית שווייץ. הגורמים העיקריים לנסיגה הם הגירת צעירים לערים דוברי גרמנית, פיצול השפה לחמש ניבים שונים, ולחץ כלכלי ותרבותי של שפות גדולות יותר.

באירלנד, למרות שכ-40% מהאוכלוסייה מצהירים על ידיעת השפה האירית, רק כ-72,000 משתמשים בה מדי יום מחוץ למערכת החינוך, ורק כ-20,000 באזורי הגאלטכט. השפה, המוגדרת על ידי אונסק"ו כ"בסכנת הכחדה ודאית", סובלת מהגמוניה של האנגלית מאז התקופה הבריטית, וגם לאחר העצמאות, האנגלית נותרה השפה הדומיננטית. למרות מאמצי שימור, רוב הצעירים לומדים את השפה בבית הספר אך אינם מעבירים אותה לילדיהם.

שפת הלדינו, או "הספרדית היהודית", שנוצרה בחצי האי האיברי ושרדה למעלה מ-500 שנה לאחר גירוש ספרד, נמצאת גם היא בסכנת הכחדה חמורה. כיום, מספר דובריה מוערך בין 50,000 ל-130,000, רובם מעל גיל 70 ומתגוררים בישראל. למרות קיומו של "האיגוד הלאומי לתרבות הלדינו" שהוקם ב-1996, השפה נשמרת בעיקר בשירים, פתגמים וזיכרונות משפחתיים, והדור הצעיר כמעט ואינו רוכש אותה כשפת אם.

בצרפת, השפה הקלטית ברטונית, שבעבר דוברה על ידי מאות אלפים, נמצאת כיום בסכנת הכחדה חמורה, עם כ-200,000 דוברים, שרובם מעל גיל 60. השפה סבלה מדיכוי שיטתי מצד הרפובליקה הצרפתית במאה ה-20, שראתה בשפות אזוריות איום על אחדותה הלאומית. למרות קיומן של בתי ספר דו-לשוניים ומאמצי שימור, השפה ממשיכה לסגת.

לעומת זאת, השפה ההוואית, שנדחקה לשוליים לאחר סיפוח הוואי לארה"ב, עוברת תהליך תחייה מרשים מאז שנות ה-80. כיום, מספר דובריה מוערך בין 18,000 ל-27,000, כולל לומדים. למרות שנותרו מעט דוברי שפת אם, השפה ההוואית מהווה דוגמה לתהליך שימור אפשרי, אם כי עדיין שברירי.