הפסקת קריאה: על שעונים, חיסכון באנרגיה והיסטוריה גרמנית

המאמר, שנכתב על ידי א.ח. אחמד חאזם, מציע לקוראים הפסקה מהעיסוק בפוליטיקה, מלחמות וסבל, ומתמקד בנושא השעון הקיצי והחורפי. הוא מסביר כיצד הרעיון של שינוי השעון החל עוד בשנת 1784 עם המצאתו של בנג'מין פרנקלין, שחשב שניתן לחסוך באנרגיה על ידי השכמה מוקדמת בקיץ.

הקיסר הגרמני וילהלם השני אימץ את הרעיון ויישם אותו לראשונה ב-30 באפריל 1916, במטרה לחסוך באנרגיה במהלך מלחמת העולם הראשונה. בריטניה וצרפת הלכו בעקבותיה באותה שנה. עם זאת, המעבר לא היה פופולרי, והוא בוטל בשנת 1919. גרמניה החזירה את השעון הקיצי ב-1940, ואף ניסתה שעון קיצי כפול ב-1947, אך ביטלה אותו ב-1949.

בשנת 1980, גרמניה המאוחדת (מזרח ומערב) חזרה לעבוד עם שעון קיצי וחורפי, לאחר הפסקה של 31 שנים. צעדים אלו אומצו גם על ידי מדינות מערב אירופאיות אחרות, ומאז 1996, כל מדינות האיחוד האירופי פועלות לפי שעון קיצי. גם מדינות מחוץ לאירופה, כמו ארה"ב (למעט אריזונה), איראן, ישראל, ירדן, קנדה ואוסטרליה, משתמשות בשעון הקיצי.

מומחים גרמנים מאשרים את התועלת הכלכלית של השעון הקיצי, בעיקר בחיסכון באנרגיה דרך ניצול טוב יותר של אור היום. עם זאת, הם מדגישים את הצורך בתיאום בין מדינות למניעת "פרוע" בתנועה בינלאומית, במיוחד בתחבורה אווירית.

בכל שנה מתקיים דיון ציבורי לגבי כדאיות השעון הקיצי. תומכיו טוענים שהערבים הארוכים מאפשרים ניצול טוב יותר של שעות הפנאי, בעוד מתנגדיו מציינים את הקושי של הגוף להסתגל לשינוי ואת ההשפעה האפשרית על מאזן הורמונלי. הנציבות האירופית שוקלת לבטל את שינוי השעון באיחוד האירופי, אך מועד היישום עדיין לא ברור.