התגברות האנטישמיות וההסתה נגד אזרחים ערבים בישראל

המאמר דן בעלייה בתופעות של עוינות והסתה כלפי אזרחים ערבים בישראל, המגיעות מצד גורמים פוליטיים, כולל שרים וחברי כנסת מהימין הקיצוני. נטען כי הצהרות אלו, המאשימות חברי כנסת ערבים בחתרנות ותמיכה בטרור, ואף קוראות למנוע מרשימות ערביות להתמודד בבחירות, מעוררות דאגה עמוקה ומשפיעות לרעה על דעת הקהל היהודית. הדבר עלול להוביל להעמקת השנאה והעוינות בין יהודים לערבים. המאמר מציין את דבריו של יאי״ר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, שטען כי האזרחים הערבים מהווים סכנה גדולה לקיום המדינה, בדומה לאיום הגרעיני האיראני. נטען כי טענה זו מתעלמת מתרומתם המשמעותית של למעלה משני מיליון אזרחים ערבים לחברה ולכלכלת ישראל. עוד מוצגת דעתו של פרשן ישראלי, אשר הדגיש את חשיבותם של האזרחים הערבים בתחומי החיים השונים, כגון רפואה, חקלאות ובנייה. המאמר מקשר את עליית העוינות למדיניות הממשלה בשנים האחרונות, ומביא כדוגמאות את מינויו של איתמר בן גביר לשר לביטחון לאומי, למרות עברו הפלילי, את הצהרותיו הקוראות לגירוש ערבים, ואת הקפאת התקציבים לרשויות מקומיות ערביות על ידי שר האוצר. המאמר מתייחס גם לניסיונות למנוע השתתפות פוליטית של מפלגות ערביות לפני הבחירות האחרונות, וכן לטענות על זיופים ותמיכה זרה בבחירות, תוך הדגשת היעדר הוכחות לטענות אלו והכחשתן על ידי קטאר. לבסוף, המאמר קורא להפסקת ההסתה והעוינות, ומדגיש כי ביטחון האזרחים הערבים והיהודים שלוב זה בזה, וכי עתיד המדינה ייבנה על כבוד הדדי, שוויון, וחיים משותפים, ולא על שנאה וקיפוח. נטען כי על הפוליטיקאים להבין את עוצמת מילותיהם, וכי האזרחים הערבים דורשים שוויון מלא, ביטחון אישי, וכבוד, ולא טובות הנאה מיוחדות.