נכנסת לחיי? בוא נסכם איך תצא

בשנים האחרונות חלה עלייה במודעות לצורך בהסכמי ממון, גם בקרב זוגות שאינם נשואים ואינם גרים יחד. בעבר, דרישה להסכם ממון הייתה נפוצה בעיקר לפני חתונה, ולרוב הגיעה מצד הגברים או הוריהם, כאשר היה פער כלכלי משמעותי. כיום, נשים רבות, גם כאלו המגיעות מפרק ב' או כאלו שאינן גרות עם בן זוגן, יוזמות שיחות על הסכמי ממון, לעיתים עוד לפני שהן חולקות משק בית משותף. עורכות דין בתחום מדווחות על מגמה זו, המונעת בין היתר מהמעמד המשפטי של "ידועים בציבור" והחשש מפני חלוקת רכוש במקרה של פרידה.

השיחה על הסכם ממון נתפסת כלא רומנטית, ולעיתים זוגות מנסים להימנע ממנה בטענה שניתן להיפרד "ביפה" ללא הסכם. עם זאת, המציאות מלמדת שפרידות עלולות להיות סוערות, והבטחות בעל פה חסרות תוקף משפטי. ההסכם נתפס ככלי להגנה על הילדים ועל הרכוש שנצבר. ישנו היפוך תפקידים מסוים, כאשר נשים עצמאיות כלכלית, שבנו את עצמן, מבקשות לוודא שבן זוגן לא יפגע ברכושן. למרות העצמאות והיכולת לעמוד על שלהן, נשים רבות מתקשות לנהל את השיחה הלא נעימה הזו, המזכירה את הצורך בהסכם גם בפרק א', למרות הרצון להוריד הגנות ולהאמין בקשר. בסופו של דבר, בעוד שניתן לשמור על הרכוש באמצעות הסכם, שמירה על הזמן המושקע בקשר שאינו מתאים עדיין מהווה אתגר.