המלכודת המוניטרית שהוציאה את הבריטים מסואץ: 70 שנה למלחמת סיני

ב-3 בדצמבר 1956, במקביל למלחמת סיני, נאלצה בריטניה להודיע על נסיגה מכוחותיה במצרים, צעד שהושפע באופן מכריע מהלחץ הכלכלי האמריקאי להגן על הפאונד הבריטי. שר האוצר האמריקאי ג'ורג' המפרי התנה את הסיוע הכלכלי בסכום גדול, שיבטיח את יציבות הפאונד. בריטניה, שהייתה תלויה בסיוע אמריקאי להגנה על מטבעה, נאלצה להסכים לדרישה זו.

הלחץ על הפאונד החל עוד לפני הלאמת תעלת סואץ, והתגבר לאחר מכן. כדי לשמור על שער החליפין של 2.80 דולר לליש"ט, בנק אנגליה מכר דולרים מהרזרבות שלו. בסוף נובמבר 1956, הרזרבות ירדו מתחת לרף של שני מיליארד דולר, למרות שהנתונים הרשמיים היו מופחתים באמצעות עסקאות פיננסיות. כלכלנים העריכו שהירידה האמיתית הייתה גדולה יותר, והרף נחצה כבר באמצע החודש.

בריטניה חששה מפיחות הפאונד בשל השלכותיו הכלכליות והפוליטיות על גוש השטרלינג, חבר העמים והסחר הבינלאומי. פיחות היה מייקר גם את מחירי הנפט שנקנה בדולרים. לכן, הממשלה הבריטית חיפשה דרך להימנע מכך, אך נתקלה בהתנגדות אמריקאית ראשונית.

ב-19 בנובמבר 1956, שגריר ארה"ב בלונדון דיווח על חששותיו של שר האוצר הבריטי, הרולד מקמילן, מפרסום נתוני הרזרבות הנמוכים. מקמילן הבין שלא יספיק לגייס דולרים נוספים לפני פרסום הנתונים, וציפה לקבל את "ההסכמה האמריקאית הדרושה" רק לאחר נסיגת הכוחות הבריטיים ממצרים.

ב-3 בדצמבר, בריטניה הודיעה על נסיגת כוחותיה. למחרת, מקמילן הציג את נתוני הרזרבות הקשים אך גם הודיע על פנייה לקרן המטבע ועל קבלת הלוואה אמריקאית. ב-10 בדצמבר, קרן המטבע אישרה חבילת סיוע של 1.3 מיליארד דולר, שמתוכה נמשכו מיד 561 מיליון דולר. בתחילת 1957, בריחת הדולרים נעצרה והרזרבות המדווחות חזרו לעלות מעל שני מיליארד דולר.

בניגוד לבריטניה, לישראל הייתה גמישות רבה יותר. למרות שהייתה תלויה בסיוע חיצוני, מקורות המימון שלה היו מגוונים יותר, כולל תרומות פרטיות ותשלומים מגרמניה. סנקציות אמריקאיות ראשוניות נגד ישראל בוטלו לאחר שעתיים וחצי, והערכות CIA העריכו שסנקציות מלאות ייקחו חודשים עד שנה להכריע את ישראל. לבריטניה, לעומת זאת, לא היו חודשים כאלה, והיא נאלצה לסגת תוך שבועות.