הפיצול בבחירות האלה הוא לא רק בין גוש השינוי לגוש נתניהו

הבחירות האחרונות חשפו פילוח עמוק בחברה הישראלית, שאינו רק בין גוש השינוי לגוש נתניהו, אלא גם בין מעמדות סוציו־אקונומיים. בעוד שבקרב האשכולות הסוציו־אקונומיים הנמוכים שיעור ההצבעה לליכוד גבוה, באשכולות הגבוהים הוא נמוך יותר. נתונים אלו משקפים פערים חברתיים, תרבותיים וכלכליים עמוקים המושרשים עוד מימי הקמת המדינה.

ההפתעה בבחירות הייתה שהליכוד נותר המפלגה הגדולה ביותר, למרות כישלון 7 באוקטובר, הזנחת ערי הפריפריה והעובדה שיועצי ראש הממשלה עבדו עבור קטאר. מצביעים רבים ממשיכים להצביע לליכוד, גם על חשבון מפלגות אחרות בגוש נתניהו. הפערים ניכרים במיוחד בין אשכולות סוציו־אקונומיים שונים: באשכול 2, למשל, 90% מהקולות הלכו לגוש נתניהו, בעוד שבעשירון 9, 74% הלכו לגוש השינוי. שינויים בהצבעה לליכוד נראו גם בערים שונות, עם עלייה בנתניה, אשקלון ונהריה וירידה ברמת גן והוד השרון, ואף בתוך תל אביב בין שכונות שונות.

המאמר מצביע על כך שהצבעה לליכוד נובעת כיום ממניעים שונים: חלק מהמצביעים התפכחו והצביעו למפלגות אחרות, בעוד שאחרים, המונעים מזהות, תפיסת ביטחון או אמונה בראש הממשלה, המשיכו להצביע לו. הכתבה מעלה גם את סוגיית התלונה של הליכוד על עידוד הצבעה בחברה הערבית על ידי קטאר, וטוענת כי ועדת הבחירות קבעה שאין פגיעה בטוהר הבחירות. נטען כי הליכוד מתקשה להכיר ברצון הציבור להשפיע.

במקביל, חברי כנסת ערבים, כמו אחמד טיבי, הביעו נחישות להחליף את הממשלה הנוכחית, שהם רואים כאחראית להסתה, רדיפה והזנחה. הצבעה חסרת תקדים של הציבור הערבי, במיוחד לרע"מ, נתפסת כהתנגדות למדיניות הממשלתית. המאמר מסיים בטענה שהציבור היהודי, כולל חלקים מגוש השינוי, אינו מכיר בחשיבות השתתפות הציבור הערבי בעיצוב עתיד המדינה, ורואה בכך איום במקום הזדמנות לדו־קיום.