פיוטקאסט | הדרבי הקדוש: כשהפיוט פגש את הכדורגל

הפייטן וחוקר המוזיקה רוני איש־רן שחזר בראיון ל"פיוטקאסט" את מסורת "הדרבי הקדוש" שהתקיימה בירושלים בשנות השישים והשבעים. מדובר בתחרות שירת בקשות בין חבורות פייטנים משכונות נחלאות ובוכרים, שזכתה לכינוי זה על ידי הרבנים המקומיים, בהשוואה לדרבי הכדורגל.

איש־רן, שגדל בשכונת נחלאות, סיפר על המפגשים שהתקיימו פעמיים בשנה, בשבת חנוכה ובשבת שירה, בהם צעדו הפייטנים בין השכונות כדי להתחרות בבתי כנסת שונים. הוא תיאר את המתח, הגאווה והאהבה לשירה שאפיינו את המפגשים, למרות שלא היו בהם שופטים או שערים.

הוא הסביר כי למרות שהמנגינות והמסורת היו משותפות, לכל חבורה היו גוונים משלה, וכי היה חופש מוזיקלי מסוים לשלב מנגינות חדשות, כל עוד הן התאימו למילים ולמסגרת המוזיקלית. איש־רן אף שיתף כיצד שילוב של פיוט עתיק עם מנגינה של דני סנדרסון התקבל בברכה על ידי הקהל.

הראיון חשף גם את הפן הקהילתי של המסורת, כאשר רבנים כמו רבי רחמים לוי והרב נעים אליהו קיבלו בחום גם יהודים מסורתיים שלא הקפידו על שמירת שבת אך הגיעו לשירה. איש־רן הדגיש כי הקהילות הספרדיות באותה תקופה שילבו מסורת דתית עמוקה עם אהבה למוזיקה וחיים קהילתיים מגוונים.

איש־רן פירט את המבנה המורכב של שירת הבקשות, הכולל חלוקה לשתי קבוצות, תפקידי סולו, והתקדמות הדרגתית של משתתפים חדשים. הוא הדגיש את חשיבות ההתמדה וההיכרות עם החבורה, ואת האתגר שבביצוע "פתיחה" מאולתרת. כמו כן, הוא הסביר את חשיבות המקאמים, הסולמות המוזיקליים, והקשר שלהם לפרשת השבוע, תוך ציון מקרים בהם בחירת מקאם שגוי הובילה לפיטורי חזן.

הוא סיפר על תגליות מוזיקליות אישיות, כמו זיהוי הלחן של "עוד יישמע בערי יהודה" במקאם סיגא, ועל חוויה אישית בה מתפלל עזב בית כנסת בשל בחירת חזן במקאם שונה מהמסורת.