לצוד את המנגנון, לא רק את המחלה: המהפכה בטיפול בסרטן השד

הטיפול בסרטן השד עובר מהפכה, המתמקדת בהבנת המנגנונים הביולוגיים הספציפיים של כל גידול, ולא רק באבחנה הכללית של המחלה. פרופ' אמיר זוננבליק מהמערך האנקולוגי במרכז הרפואי תל אביב מסביר כי בעבר ההתמקדות הייתה בשאלות כמו מיקום הגידול, גודלו, התפשטותו, רגישותו להורמונים וביטוי חלבון HER2. כיום, בנוסף לשאלות אלו, חוקרים את הגורמים המניעים את הגידול הספציפי ואת מנגנוני ההישרדות שלו.

הגישה החדשה מדגישה כי שתי נשים עם אותה אבחנה קלינית של סרטן שד עשויות להיות בעלות גידולים שונים מבחינה ביולוגית. לדוגמה, גידול אחד עשוי לפתח עמידות לטיפול אנטי-הורמונלי בעוד אחר לא, או שיהיו הבדלים במוטציות גנטיות. לכן, בנוסף לסוג הסרטן, נבחנת "טביעת האצבע הביולוגית" של הגידול.

הבדיקות המולקולריות, כולל ביופסיה נוזלית מדגימת דם, מאפשרות לזהות שינויים גנטיים בעלי משמעות טיפולית. דוגמה לכך היא מוטציה בגן PIK3CA, המצריכה טיפול ממוקד. מחקרים חדשים הראו כי תוספת טיפול ממוקד כזה, המעכב את פעילות המסלול PI3K, שיפרה את תוצאות הטיפול בנשים עם סרטן שד מתקדם או גרורתי עם מוטציה זו.

הביופסיה הנוזלית מספקת תמונת מצב בזמן אמת של הגידול, ומסייעת לזהות התפתחות מוטציות חדשות או מנגנוני עמידות לטיפול. מידע זה חיוני לבחירת הטיפול הבא. עם זאת, חשוב לפרש את תוצאות הבדיקות המולקולריות בזהירות, תוך התחשבות במצב המחלה, טיפולים קודמים וראיות מדעיות. המטרה היא להתאים את הטיפול הנכון למטופלת הנכונה, בזמן הנכון, ולאו דווקא להגדיל את כמות הטיפולים.