העם בחר, כעת תורה של האופוזיציה

תוצאות הבחירות האחרונות מציבות בפני האופוזיציה אתגר להגדיר את מנהיגותה ואת מטרותיה, לאחר חודשים של הבטחות להחלפת השלטון. כעת, על מנהיגי הגוש, ביניהם גדי איזנקוט, נפתלי בנט, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן, להפסיק לדבר בסיסמאות ולקבל החלטות אקטיביות.

המאמר קורא למנהיגי האופוזיציה לגלות אחריות לאומית ולבחון הקמת ממשלת אחדות אמיתית, שתכלול את הליכוד וראש הממשלה בנימין נתניהו, וכן את הציונות הדתית. ממשלה כזו, לטענת הכותב, צריכה להתבסס על הסכמות ברורות בנושאי ביטחון, כלכלה, גיוס ומשילות, ולא להיווצר כתרגיל פוליטי. הדגש הוא על היכולת להבחין בין עיקר לטפל ועל הבנה כי מנהיגות כוללת גם נכונות לפשרה למען האינטרס הלאומי.

עולה השאלה האם מנהיגי הגוש אכן קובעים את הכיוון, או שמא הם נדרשים לאישורים מגורמים רדיקליים יותר, כמו יאיר גולן ופעילי קפלן. הכותב טוען כי אם גורמים אלו מכתיבים את הקו, יש לומר זאת לציבור ביושר. התעלמות מהיגיון פוליטי בסיסי עלולה להוביל לכך שנתניהו, כראש ממשלת מעבר, ייהנה מחופש פעולה רחב בזמן שהאופוזיציה מתקוטטת.

הכותב מדגיש כי צעדיה הבאים של האופוזיציה יקבעו אם הם מסוגלים להתעלות מעל החשבון הפוליטי ולהציע חלופה שלטונית אמיתית, או שיעדיפו לשמר אחדות מדומה באמצעות הימנעות מהכרעות. הציבור, כך נכתב, אינו חייב להמשיך להעניק אשראי פוליטי למי שמבטיחים שינוי אך אינם מסכימים על הדרך אליו. אם איזנקוט, בנט, לפיד וליברמן הם ההנהגה, עליהם להוביל. אם יאיר גולן ופעילי קפלן הם אלו שמחליטים, יש לומר זאת בגלוי.

לבסוף, נטען כי חוסר הכרעה עלול להוביל למחיר כבד בבחירות הבאות, כאשר גוש שמוותר על ציבור המחפש אחריות ויציבות לטובת קצוות, מסתכן באובדן תמיכה. על המנהיגים להוכיח שהם ראויים לאמון הציבור, לא באמצעות האשמות או הסברים מדוע לא הושגו הסכמות, אלא באמצעות הנהגה בפועל.