האלמנה רצתה עוד כסף - ביה"ד: "גם המנוח לא חי כך"

בית הדין הרבני הגדול בירושלים דחה ערעור של אלמנה בת למעלה מ-80, שדרשה מהקדש שהקים בעלה המנוח לממן לה הוצאות נוספות מעבר למזונות שנקבעו לה. האלמנה טענה כי התחייבות בעלה בהסכם ממון לדאוג ל"כל צרכיה" כוללת מימון לרופא שיניים פרטי, עובדת זרה, מוניות וריהוט חדש, בנוסף לסכום שנקבע לה. בית הדין קבע כי ההקדש ישלים את הכנסתה עד 8,500 שקל בחודש, לאחר קיזוז פנסיית בעלה וקצבת שארים מהביטוח הלאומי, וכי אין לחייב את ההקדש בהוצאות הנוספות שדרשה.

הרב המנוח, שהתחתן בפעם השנייה ב-2004, חתם על הסכם ממון בו התחייב לדאוג לכלכלת אשתו, אך גם הבהיר כי כל רכושו יוקדש למוסדות העדה הבוכרית. ב-2013 ערך צוואה בה העביר את נכסיו להקדש, והשאיר לאשתו את הזכות לגור בדירה עד סוף ימיה. לאחר פטירתו ב-2016, פנתה האלמנה לבית הדין האזורי ודרשה מזונות בסכומים משתנים, שהגיעו עד 18,564 שקל בחודש. בית הדין האזורי קבע אז כי ההקדש ישלים לה עד 8,500 שקל בחודש, ודחה את דרישותיה לתוספות.

הדיין הרב אברהם מאיר שלוש, שכתב את חוות הדעת המרכזית, הצביע על כך שהרב המנוח ציין בהסכם הממון את הכנסתו הכוללת, מה שמעיד על כך שלא התחייב ליותר מהסכום הזה. הוא הסביר כי גם אם ירבה ב"מתן", תמיד ניתן לטעון שצרכיה גדולים יותר, וכי אין לחייב את ההקדש בהוצאות חריגות. הדיינים הרב ציון לוז-אילוז והרב משה אמסלם דחו את הערעור פה אחד, אם כי מנימוקים מעט שונים. הרב אמסלם אף תקף את האלמנה על שניסתה, יחד עם קרובי המנוח, לערער על תוקף הצוואה במשך שמונה שנים.

בית הדין ציין כי האלמנה לא נותרת ללא אמצעים, שכן היא קיבלה כ-400 אלף שקל דמי כתובה מההקדש, בנוסף לנכסים אחרים שברשותה. כעת, ההקדש ימשיך להשלים לה עד 8,500 שקל בחודש, והיא תיאלץ להחזיר 3,200 שקל שקיבלה מראש עבור עובדת זרה. לא הוטלו עליה הוצאות משפט.