"זה הדבר היחיד שנשאר לנו, התקווה": תושבי העוטף מצביעים שלוש שנים אחרי הטבח

שלוש שנים לאחר טבח ה-7 באוקטובר, תושבי שדרות, קיבוץ מפלסים וקיבוץ בארי הצביעו בבחירות לכנסת, כאשר זכר הטבח, השלכות המלחמה והמצב הביטחוני ממשיכים להשפיע על החלטותיהם. חלקם מקווים לשינוי פוליטי ולשיפור תחושת הביטחון, בעוד אחרים נותרו נאמנים לבחירותיהם הקודמות.

בשדרות, תושבים הביעו חשש מפני העתיד וציינו כי סימני הטבח עדיין ניכרים בעיר. משה ואסתר פרץ, שחזרו לעיר לאחר פינוי, הצביעו בתקווה לשינוי, אחדות וביטחון אמיתי. יונתן אלפי ושי בסקין, תושבים נוספים, הדגישו את הצורך להסתכל קדימה ולהבטיח ביטחון אמיתי, ולא רק סיסמאות, כשיקול להמשך מגוריהם בעיר. דורית וטל עזרן, ילידי העיר, ציינו כי תחושת הביטחון טרם חזרה והביטחון הוא השיקול המרכזי בבחירותיהם.

בקיבוץ מפלסים, לירון בהר סיפרה על החשש מלהיות תמימה מול המציאות, אך הדגישה את הרצון להישאר ולהמשיך לבנות את חייהם באזור, למרות השלכות הלחימה. היא ציינה כי רוב התושבים הצביעו ביטחון, וכי ישנה תזוזה ימינה בפוליטיקה המקומית. בהר בחרה להצביע לנפתלי בנט, מתוך חשיבות לנושאי גיוס ויחסים בינלאומיים.

בקיבוץ בארי, שספג פגיעה קשה בטבח, התושבים מתמודדים עם הטראומה, השיקום והחזרה הביתה. למרות שהבחירות נראות שגרתיות, חצי מהחברים עדיין מתגוררים מחוץ לקיבוץ. חברי קיבוץ הצטרפו לאחרונה למפלגות ימין, ונדמה כי העמדות הפוליטיות בקיבוץ נעו ימינה, למרות שהמפלגה החזקה בעבר הייתה 'יש עתיד'. מזכיר הקיבוץ, גל כהן, הדגיש את המורכבות של ניהול קהילה טראומטית ואת הצורך ברגישות רבה, במיוחד עם השיבה הביתה.

טל פלד, שבתה נרצחה ב-7 באוקטובר, הצביעה לשינוי ומתקשה לקבל את הצטרפותם של חברים למפלגות ימין. היא הביעה תקווה לשינוי, וציינה כי זה הדבר היחיד שנותר להם. סיגל קראוניק, שבעלה נרצח, מתמודדת לכנסת מטעם מפלגת 'עמך ישראל' ודוגלת ביכולת לחיות יחד למרות חילוקי דעות פוליטיים.