ממשלה עם המפלגות הערביות? ההתחייבויות והמכשולים

לקראת הבחירות לכנסת ה-26, עולה השאלה המרכזית האם מפלגות האופוזיציה יוכלו להקים ממשלה שתסתמך על תמיכת המפלגות הערביות, רע"מ והרשימה המשותפת. רע"מ, בראשות מנסור עבאס, מעוניינת לחזור ולהיות חלק מהממשלה, בעוד הרשימה המשותפת שואפת להשפיע מבחוץ. עם זאת, קיימות מחלוקות עמוקות בתוך מפלגות האופוזיציה בנוגע לאפשרות זו, מה שמסבך את הדרך להקמת ממשלה חלופית.

יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, הציג עמדה נחרצת לפיה מפלגתו לא תשתף פעולה עם רע"מ או הרשימה המשותפת, ולא תתמוך בממשלת מיעוט הנשענת עליהן. ליברמן הצהיר כי הוא פועל להקמת קואליציה ציונית בלבד, ללא המפלגות הערביות, ש"ס ויהדות התורה, אך הותיר פתח לשיתוף פעולה עם הליכוד ללא נתניהו. עמדתו של ליברמן מקשה על תרחישים הכוללים את המחנה הממלכתי (בראשות גדי איזנקוט ונפתלי בנט) ומפלגת הדמוקרטים (בראשות יאיר גולן) בהשתתפות או תמיכה של המפלגות הערביות.

מנגד, מנסור עבאס רואה בהשתלבות בממשלה אמצעי לקידום נושאים חשובים לחברה הערבית, כגון טיפול בפשיעה, השגת תקציבים ושיפור שירותים. צירופו של יואב סגלוביץ', לשעבר סגן השר לביטחון פנים, לרשימת רע"מ נועד לחזק מסר זה של שותפות יהודית-ערבית לשינוי מדיניות.

בתוך הרשימה המשותפת נשמעו קולות הקוראים להחלפת נתניהו, אך קיימת הבחנה בין תמיכה בהחלפת הממשלה לבין נכונות להצטרף לקואליציה או לתמוך בה מבחוץ. מפלגות האופוזיציה אינן מציגות חזית אחידה בנושא, כאשר מפלגת הדמוקרטים פתוחה יותר לשיתוף פעולה עם המפלגות הערביות, בעוד ישראל ביתנו שוללת זאת.

הפערים הללו, יחד עם המחלוקות בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, מעוררים מחדש את שאלת גבולות השותפות הפוליטית. בסופו של דבר, תוצאות הבחירות יקבעו את מידת הרלוונטיות המעשית של הקמת ממשלה בתמיכת המפלגות הערביות, וההחלטה תהיה תלויה לא רק במספרים אלא גם בהתחייבויות הקמפיין ובתנאי השותפות.