הגבלות התנועה ביהודה ושומרון: האם הן חורגות משיקולים ביטחוניים?

הפלסטינים ביהודה ושומרון הפכו את בדיקת מצב הדרכים והמחסומים הישראליים לחלק משגרת יומם, תוך שימוש באפליקציות ובקבוצות טלגרם כדי להתעדכן בזמן אמת על פתיחת וסגירת מעברים, עומסים ודרכים חלופיות. מאז פרוץ מלחמת עזה באוקטובר 2023, חלה הרחבה משמעותית של המגבלות, החורגת מהסגרים הרגילים הנהוגים בתקופות חגים ואירועים. לאחרונה, החליט צה"ל לסגור את המעברים ליהודה ושומרון במקביל לבחירות לכנסת, מה שהעלה שוב את המודעות למערכת רחבה של הגבלות פנימיות המנתקות בין ערים וכפרים פלסטיניים.

על פי נתונים של הרשות הפלסטינית למאבק בהתנחלויות ובגדר ההפרדה, נכון לספטמבר האחרון, קיימים 942 מחסומים, נקודות בידוד ומכשולים ביהודה ושומרון. מתוכם, 824 הם מחסומים קבועים ו-118 הם מכשולים קוויים כמו סוללות עפר, תעלות וחסימות דרכים, המשתרעים על פני כ-107.7 קילומטרים. אזור חברון מוביל עם 221 מחסומים, ואחריו רמאללה ואל-בירה (160), שכם (120), בית לחם (78) וירושלים המזרחית (62). בחודשיים שקדמו לפרסום הנתונים, נוספו 13 שערים ומחסומים קבועים, כולל עשרה שערים בג'נין.

מומחים סבורים כי מערכת זו מעניקה לצה"ל שליטה רחבה על תנועת הפלסטינים, כאשר סגירת שער בודד יכולה לבודד כפר או להקשות על הגישה לעיר, תוך כפיית דרכים חלופיות המאריכות את זמני הנסיעה ומעלות את עלויותיה. בנוסף, תועדו מקרים בהם מתנחלים הקימו שערים על דרכים פלסטיניות, כמו שני שערים ליד כפר נעמה ואום צפא.

הגבלות התנועה הנוכחיות מצטרפות למגמות קודמות של שליטה בתנועת פלסטינים, החל מסגירת מעברים לסחורות ואנשים, דרך הגבלת תנועה בין ערים ועד להחמרת הצעדים בתירוצים ביטחוניים או במהלך אירועים. אנליסטים מציינים כי הסגרים בזמן בחירות אינם תופעה חדשה, אך משמעותם גוברת לאור הפעילות הצבאית בחברון והתגברות התקפות המתנחלים. תפיסה זו מצביעה על פיצול גאוגרפי של יהודה ושומרון לאזורים מבודדים, תוך חיזוק הקישוריות בין ההתנחלויות.

תפיסות אלו מחזקות את השליטה הישראלית על הקרקע ותנועת האוכלוסייה, מעבר לשיקולים ביטחוניים.

ההשלכות הכלכליות של ההגבלות משמעותיות. מחקר של מכון "מאס" העריך הפסד של כ-191 אלף שעות עבודה יומיות בגלל עיכובים במחסומים, בעלות של כ-764.6 אלף דולר ליום, או 16.8 מיליון דולר בחודש, בנוסף לכ-6 מיליון דולר עלויות דלק נוספות בשנה. נתונים אלו מתרחשים במקביל לעלייה בשיעור האבטלה ביהודה ושומרון ל-27.9% ברבעון השני של 2026.

מומחים נוספים סבורים כי ההגבלות אינן נובעות רק משיקולים ביטחוניים, אלא קשורות גם לענישה קולקטיבית וליצירת לחץ על ידי גורמי ימין קיצוני בממשלה. הם מצביעים על הצהרות בנוגע להריסת בתים, החרמת קרקעות והחמרת צעדים עונשיים, המשקפות מגמה של הטלת מציאות ארוכת טווח של שליטה ופיצול, המתיישבת עם רעיונות סיפוח הגדה. מטרת ההגבלות, לפי הערכות אלו, היא לא רק למנוע פיגועים, אלא גם להגביר לחצים כלכליים וחברתיים על הפלסטינים, לפגוע ביכולתם לעבוד, לנוע ולהגיע לשירותים, ובכך להשפיע על יציבותם ועל יכולתם להישאר באזורם.

חוקרים אחרים רואים את שורשי המדיניות הזו עוד בשנות האלפיים, בתקופת האינתיפאדה השנייה. הם מציינים קיימות גישות שונות בישראל, החל מגישות המקדמות הפרדה גאוגרפית והגבלת נוכחות פלסטינית לאזורים מסוימים, ועד לגישות קיצוניות יותר הקוראות להפרדה מלאה וגירוש פלסטינים מהגדה.

ההגבלות נתפסות כחלק ממערכת רחבה יותר של פיצול גאוגרפי, לחץ כלכלי וחברתי, למרות חילוקי דעות בין אנליסטים לגבי המניעים והעדיפויות. חשיבות הנושא גוברת לאור הצהרות ישראליות פומביות על עידוד הגירה פלסטינית והחלת ריבונות ישראלית בגדה. לפיכך, נראה כי חניקת הגדה אינה קשורה למצב ביטחוני חולף או לעונה בחירות, אלא משקפת תהליך מצטבר של הגבלות וצעדים התנחלותיים שהתגברו מאז המלחמה בעזה, ומצמצמים את המרחב הגיאוגרפי והכלכלי הזמין לפלסטינים, ומגבירים את הסיכון להפיכת התושבות הפלסטיניות לכיסים מבודדים, כאשר קריאות לגירוש וסיפוח קרקעות הפכו לחלק מוצהר מהשיח הפוליטי בימין הישראלי.