ביקורת: "ההולנדי המעופף" של מילו ראו - הצגה שנויה במחלוקת על ישראל

הבמאי השוויצרי מילו ראו העלה בבית האופרה הגרמני בברלין הפקה חדשה של "ההולנדי המעופף" מאת ריכרד וגנר, שבה הוא משתמש ביצירה כדי לבקר את ישראל ואת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ראו, הידוע בשימוש שלו בסקנדלים כאמצעי שיווקי, מציג את ישראל כדמות המרכזית בהצגה, במקום את דמות ההולנדי המיתולוגית.

בהפקה זו, גרמניה מוצגת כדמות המונעת מאשמת השואה, ושטה בים כ"הולנדי מעופף". ישראל מגולמת על ידי דמותה של סנטה, שאת אביה, דאלנד, מייצג את "אבי האומה" הישראלי. דאלנד מוצג כמי ש"מוכר" את בתו תמורת תכשיטים, רמיזה גזענית לסטריאוטיפים אנטישמיים. פלסטין מיוצגת על ידי אריק, אהובה הננטש של סנטה, הלובש כאפייה. דמות נוספת, "מרי", מתוארת כחיילת קשוחה וכתומכת נתניהו.

ההצגה משלבת שלוש רמות: הראשונה היא הבימה עצמה, המציגה דגלי ישראל ואנדרטאות. השנייה היא סרטונים המוצגים ברקע, המתעדים מסע של ישראלי בשם שלומי וגנר (שאינו קשור למלחין) ובתו של מומרים גרמנים ברחבי ישראל ב-2026, תוך נגינת יצירותיו של וגנר. הסרטונים מלווים בהסברים "חינוכיים" של ראו על "80 שנות עוול ישראלי", כולל התייחסות לנכבה ולגירושם של 700,000 פלסטינים, תוך התעלמות מ-800,000 יהודים שגורשו ממדינות ערב.

ראו גם מתייחס לאירועי טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972, וטוען כי כל 11 בני הערובה נהרגו, וכי ישראל הרגה "חפים מפשע רבים" במרדף אחר המחבלים. הוא מזכיר את אירועי ה-7 באוקטובר רק כתאריך, ומתמקד ב"טבח של ישראל בעזה". בסיום ההצגה, "מרי" יורה ב"אריק" הפלסטיני, וישראל, "סנטה", מתאבדת. ראו מסיים בכך שישראל נעלמת, וגרמניה משוחררת מאשמתה ההיסטורית, כיוון שהישראלים "כמעט גרועים כמו שהגרמנים היו".

הביקורת מציינת גם כשלים אמנותיים, כולל ביצועים חלשים של הזמרת אושרינה שטונדיטה (המגלמת את סנטה) ושל המנצחת גיידרה סלקייטה. גם הופעתם של הזמרים דרק וולטון (כתחליף להולנדי) וטרק נזמי (כדאלנד) לא הצליחו להציל את ההפקה. הקהל, לעומת זאת, קיבל את ההצגה ללא מחאה, מה שהביקורת מגדירה כ"שערורייה" בפני עצמה, ומוסיף כי חלק מהצופים אף שיבחו את ההפקה.