הודה ששכב עם אשתו בלי שטבלה במקווה - וישלם 217 אלף שקל על הכתובה

בית הדין הרבני הגדול בירושלים חייב גבר לשלם לגרושתו 217,000 שקל מתוך כתובתה, לאחר שהודה כי קיים עמה יחסי אישות במשך שנים מבלי שתטבול במקווה, בניגוד לטענתו כי סירוב האישה לטבול הוא שגרם לפירוק הנישואין. בני הזוג נישאו ב-1999 ולהם ארבעה ילדים. הבעל חזר בתשובה לפני כ-14 שנים, בעוד אשתו וילדיו נותרו חילונים, מה שהוביל למריבות סביב שמירת מצוות.

לאחר כ-13 שנות שינה בחדרים נפרדים ו-4 שנות חיים בנפרד, הגישה האישה תביעת גירושין ותביעה לתשלום הכתובה בסך 500,000 שקל, בטענה לאלימות מתמשכת. הבעל הכחיש את הטענות לאלימות וטען שהאישה יזמה את הפירוק. בית הדין האזורי דחה את תביעת הכתובה במאי 2025, בקובעו כי האישה לא הוכיחה אלימות משמעותית וכי היא זו שגרמה לפירוק הנישואין בשל סירובה לטבול.

בדיון בערעור, נשאל הבעל כיצד נולדו להם שני ילדים לאחר חזרתו בתשובה אם אשתו מעולם לא טבלה. הוא הודה כי קיים עמה יחסים ללא טבילה, משום שלא הצליח להתאפק בתהליך החזרה בתשובה ההדרגתי. על בסיס הודאה זו, קבע בית הדין הגדול כי ההנחה שהאישה היא שגרמה לפירוק הנישואין קרסה, וכי הבעל אינו יכול לזקוף זאת לטובתו.

בנוסף, בית הדין הגדול קבע כי הדרישה לאזהרה מוקדמת בנוגע לאלימות הוחלה שלא כדין, וכי תסקירי רווחה, צווי הגנה והרשעת הבעל באלימות כלפי הבן מצביעים על אלימות כלפי האישה. הבעל אף נשמע אומר כי לא ייתן גט עד שהאישה תוותר על הכתובה. בית הדין קבע כי בעל שאינו מנסה להשיב את שלום הבית אינו יכול להתנער מתשלום הכתובה.

סכום הכתובה הופחת ל-320,000 שקל, ומהם קוזזו 103,000 שקל המגיעים לאישה מחלוקת הרכוש. היתרה תשולם בתוך 60 יום. עו"ד רונן דליהו ציין כי פסק הדין מתקן שתי תפיסות רווחות: האחת, שבעל שידע, בחר והמשיך לקיים יחסים עם אישה שאינה טובלת, אינו יכול לטעון לאי-תשלום כתובה. השנייה, שעצם הגשת תביעת גירושין אינה מפסידה כתובה, במיוחד כשהיא נובעת ממצוקה, והחובה לנסות להשיב את שלום הבית מוטלת על הבעל.