גם בלי מהגרים, אירופה תצטרך לתת לצעירים עתיד - ומה עם ישראל

צרפת מתמודדת עם שבת נוספת של הפגנות המוניות ועימותים, כאשר ברקע נמשכות מחאות על יוקר המחיה, הדיור והחינוך במדינות נוספות באירופה. אל מול תמונות של אלימות וביזה, קיימת נטייה להאשים מהגרים ולהבטיח שסגירת גבולות תשיב את השקט, אך הדבר אינו פותר את בעיות הצעירים בשכירות, מימון לימודים ובניית עתיד. ההיסטוריה הישראלית מלמדת כי התעלמות מבעיות שורש כמו עוני ופערים חינוכיים, תוך האשמת קבוצות מסוימות, אינה מביאה לפתרון. המחאות בצרפת, בהן השתתפו כ-410 אלף איש לפי משרד הפנים, התמקדו ביוקר המחיה, אי-שוויון ומדיניות כלכלית, כאשר האלימות יוחסה לפעילי שמאל קיצוני וגורמים עברייניים. דרישות דומות עולות גם מפורטוגל, בלגיה ואיטליה, ונוגעות לשכר, פנסיות, דיור, חינוך ויוקר המחיה.

נתוני הדיור באירופה מצביעים על עלייה של כ-65% במחירי הדירות ו-22% בדמי השכירות בין 2015 לרבעון השלישי של 2025, מה שמקשה על צעירים לרכוש או לשכור דירה. בשנת 2025, 26.9% מבני 15 עד 29 באיחוד חיו במשקי בית צפופים, וגיל העזיבה הממוצע את בית ההורים בספרד ואיטליה עומד על 30.2. גם בישראל, צעירים בגילאי 18 עד 34 מוציאים בממוצע כ-42% מהכנסתם על שכר דירה. בנוסף, מגבלת המימון לרכישת דירה, העומדת על 75% משווי הנכס, מחייבת הון עצמי של מאות אלפי שקלים, כאשר סיוע מהורים יכול לקצר משמעותית את הדרך להשגת הון עצמי.

המאמר משווה את המצב למחאות היסטוריות בישראל, כמו מחאת הפנתרים השחורים ומחאת הסטודנטים על שכר הלימוד, ומדגיש כי גם אז, זיהוי המוצא או זהות המוחים לא פתר את בעיות השורש של מצוקה כלכלית ופערים חברתיים. גם מחאת הקוטג' ומחאת האוהלים נבעו מתסכול מצטבר של יוקר מחיה וקושי בדיור. ההתמקדות בקבוצות קיצוניות או בזהות המוחים מסיטה את הדיון מהצורך בפתרונות כלכליים ותכנון ארוך טווח. בישראל, חלוקת התקציב, כולל הקצאות למפלגות חרדיות, משקפת כוח פוליטי והכרעות בנוגע לחלוקת משאבים, בעוד ששיעורי תעסוקה נמוכים בקרב גברים חרדים מצביעים על צורך במדיניות ממוקדת. הממשלה נושאת באחריות ציבורית לתנאים שקדמו להתפרצויות מחאה, והתעלמות מבעיות יסוד עלולה להוביל למעגל של מצוקה, כעס והדרה.