ביקורת על תפיסת ההשפעה הפוליטית של ערבים בישראל

פרופסור דורון نافוט טוען כי יכולתם הפוליטית של ערבים בישראל אינה נקבעת על פי כוחם האלקטורלי או רצונם הפוליטי, אלא על פי נכונות המפלגות הציוניות להכיר בנציגיהם כשותפים לגיטימיים. לטענתו, מפלגות הרשימה המשותפת אינן יכולות להשפיע על השלטון, מכיוון שהמפלגות הציוניות אינן מוכנות להסתמך עליהן. לכן, הדגשת הזהות הלאומית הפלסטינית והתעקשות על דרישות פוליטיות קולקטיביות מחלישות את יכולת ההשפעה, והדרך לפוליטיקה פרגמטית עוברת דרך התאמת הדרישות לגבולות הלגיטימיות של המערכת הפוליטית היהודית. פרופסור אריג' סבאג'-חורי מבקר בחריפות את תפיסתו של نافוט, וטוענת כי היא משקפת דפוס אינטלקטואלי רחב יותר, ששורשיו בתקופת הממשל הצבאי על ערביי ישראל (1948-1966), אז נוצרה ידע על ערבים כחלק ממנגנוני שליטה ופיקוח. לטענתה, גם אז, כמו היום, הערכת ההשפעה הפוליטית הפלסטינית נעשית מתוך גבולות ההכרה של הרוב היהודי, במקום לבחון את המנגנונים המגבילים עצמם. סבאג'-חורי מדגישה כי הבעיה אינה רק בניתוח גבולות הכוח הפוליטי, אלא באופן שבו ניתוח זה משמר את יחסי הכוח הקיימים. היא טוענת כי במקום לדרוש מהמפלגות הציוניות להכיר בפלסטינים כשותפים שווים, הפלסטינים נדרשים להתאים את עצמם לתנאי ההכרה של הכוחות המדירים אותם. בכך, ההדרה הופכת ממצב שיש להיאבק בו למגבלה שיש להפנים ולהסתגל אליה. היא מוסיפה כי הבעיה אינה נעוצה בהכרתו של نافוט בחשיבות ההישגים החומריים, אלא בהצגת הפוליטיקה הפלסטינית כהתמודדות עם משברים בלבד, תוך התעלמות מהמאבק לשוויון מלא, סיום הקולוניאליזם, חירות וזכויות קולקטיביות. סבאג'-חורי מצביעה על היעדר כמעט מוחלט של התייחסות למלחמת עזה ולרצח העם במסגרת הניתוח של نافוט, וטוענת כי לא ניתן לדון בפרגמטיזם פוליטי פלסטיני בנפרד מהאירועים הללו. היא מסכמת כי הביקורת אינה מכוונת לזכותו של نافוט להציג ניתוח שונה, אלא למסגרת המושגית שבה הוא פועל, אשר עלולה לשמר את יחסי הכוח הקיימים במקום לערער עליהם.