על בינה מלאכותית ופרטיות במערכת בחירות

מערכת הבחירות הנוכחית היא הראשונה בישראל בה נעשה שימוש נרחב בבינה מלאכותית (AI) על ידי קמפיינים פוליטיים. לצד החשש משימוש בטכנולוגיות כמו דיפ-פייק ליצירת מידע כוזב, עולות שאלות מורכבות בנוגע למידע שמפלגות מחזיקות על בוחרים, האם הן רשאיות לבנות "פרופיל פוליטי" על אזרחים, וכיצד ניתן להשתמש ב-AI להתאמת מסרים אישיים. החוק הישראלי התייחס לסיכון של "נחזות עמוקה" (deepfake) באמצעות תקנה המחייבת סימון ברור של תכנים שנוצרו או נערכו דיגיטלית באופן שעלול להטעות, במטרה להבטיח שקיפות ולא לאסור שימוש ב-AI. עם זאת, סימון כזה אינו פוטר מבעיות משפטיות נוספות, כמו פגיעה בפרטיות או שימוש בלתי חוקי במידע אישי.

החוק מתיר למפלגות לקבל מידע מפנקס הבוחרים לצורכי התמודדות בבחירות, אך שימוש במידע זה, במיוחד לצורך "דיוור ישיר" המבוסס על מאפיינים אישיים, כפוף לחוק הגנת הפרטיות. חוק זה מחייב זיהוי ברור של השולח, ציון מקור המידע ואפשרות לדרוש מחיקה ממאגר הדיוור. טכנולוגיות AI מאפשרות כיום להסיק מידע על בוחרים באמצעות אלגוריתמים, גם אם המידע לא נמסר ישירות, והשימוש במידע זה נבחן בהתאם למקורותיו, מטרתו והתאמתו לשימוש המקורי.

השימוש ב-AI להתאמת מסרים פוליטיים אישיים, בהיקף וברמת דיוק חסרי תקדים, מעלה שאלות משפטיות בנוגע לבסיס המידע, חוקיות השימוש בו, שקיפות התהליך והתאמתו למטרות איסוף המידע. מפלגות מחויבות גם לחובות אבטחת מידע למניעת דליפת מאגרי מידע, שעלולה להיות משמעותית במיוחד בתקופת בחירות בשל ריבוי הגורמים המעורבים. התערבות זרה באמצעות AI, ליצירת והפצת תעמולה מותאמת אישית, מהווה סיכון נוסף, המקשה על הרגולציה להתמודד עם המהירות והיקף הפעילות. הבוחרים מוזמנים לפתח חשד בריא כלפי תכנים חריגים, לבדוק את מקורותיהם, ולזכור שפרטיות והגנה על המידע האישי חיוניים להגנה על יכולת קבלת החלטות עצמאית.