שוב מוכרים את יוסף לישמעאלים

לקראת הבחירות הקרבות, הרב אברהם וסרמן מזהיר מפני הסתמכות על גורמים חיצוניים למחנה היהודי לצורך הכרעה במאבקים פוליטיים פנימיים. הוא מביא דוגמאות היסטוריות ומקראיות, החל ממכירת יוסף ועד חורבן בתי המקדש, כדי להמחיש את הסכנה שבפגיעה באחווה היהודית.

הרב וסרמן מציין כי יש מפלגות המצהירות על כוונתן להסתייע ב"ישמעאלים" (גורמים לא-יהודיים) כדי לנצח יריבים יהודים. הוא משווה זאת למתחים שהיו במשפחתו של יעקב, אך מדגיש כי כאשר המחלוקת נותרה פנימית, לא היה בכך אסון. האסון, לטענתו, החל כאשר האחים ניסו לפתור את ריבם עם יוסף באמצעות גורם חיצוני, מה שהוביל לגלות מצרים.

הוא ממשיך ומביא דוגמאות היסטוריות נוספות: מלך ישראל פקח בן רמליהו הביא את הארמים לעזרתו במלחמה נגד יהודה, וישעיהו הנביא הזהיר את אחז מלך יהודה שלא לכרות ברית עם מלך אשור. למרות שהברית עם אשור הביאה לניצחון בטווח הקצר, היא הובילה לחורבן ממלכת ישראל והגליית חלק מתושביה, והותירה את יהודה חשופה ופגיעה, עד לחורבן בית המקדש הראשון בידי הבבלים.

דוגמה נוספת היא המאבק בין הורקנוס ואריסטובלוס, בני שלומציון המלכה, אשר ערבבו את הרומאים בסכסוכים הפנימיים, מה שהוביל בסופו של דבר להשתלטות רומאית ולהחרבת בית המקדש השני. הרב וסרמן מזכיר גם את סיפור קמצא ובר קמצא, וטוען כי בר קמצא, שחש בעלבון, הוא זה שהסית את הרומאים נגד אחיו היהודים.

לבסוף, הוא מתייחס ליהודים שסייעו לגויים לכפות על אחיהם להפוך לקומוניסטים, וציין כי גם הם נרצחו בסופו של דבר על ידי סטלין. הרב וסרמן מסכם כי גם כיום ישנם יהודים המסתייעים בגורמים זרים כדי להשתלט על יהודים אחרים, ורואה בכך שפלות עמוקה. הוא מזהיר כי הפרת קשר האחווה היהודית מביאה לחורבן, גם אם הגורמים החיצוניים הם "אוהבי ישראל", ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגורמים עוינים המבקשים את חיסול מדינת היהודים.