המילואימניקית שמסרבת לעוד נסיגה

עומר ולדמן, פעילת ציבור ומובילת תנועת המילואימניקים "דור הניצחון", מתמודדת לכנסת במקום העשירי ברשימת הציונות הדתית במסגרת החיבור עם מפלגת זהות של משה פייגלין. לאחר שלוש שנות פעילות ציבורית וסבבי מילואים ממושכים, ולדמן מותחת ביקורת על מדיניות הימין בעזה, מסבירה את בחירתה בפייגלין ומזהירה מפני נסיגה מהשטחים.

ולדמן, חילונית, מצאה חיבור אידיאולוגי עם פייגלין ועם מפלגת זהות, וציינה כי קהל המפלגה מגוון וכולל רבים כמוה. היא מתחברת גם לתפיסת החירות הכלכלית של זהות. היכרותה עם פייגלין החלה בתחילת המלחמה, והיא נענתה לבסוף להצעתה להצטרף לפוליטיקה, לאחר שראתה דמויות צעירות אחרות משתלבות במערכת הפוליטית.

היא מבקרת את סדר היום של חלק מהפוליטיקאים, וטוענת שסוגיית גיוס החרדים אינה צריכה להיות הנושא המרכזי במערכת הבחירות. לטענתה, המשימה העיקרית היא להבטיח שהקרבת אנשי המילואים תוביל לשינוי תפיסתי עמוק בביטחון ישראל. ולדמן, שבעלה משרת אף הוא במילואים, מתארת את המחירים הכבדים שמשלמים אנשי המילואים ומשפחותיהם, אך מדגישה את העוצמה האנושית שהתגלתה.

ולדמן מביעה התנגדות נחרצת לנסיגה מרצועת עזה או להעברת אחריות ביטחונית לגורמים זרים, ומתארת את השתתפותה בפעילות להרחבת השליטה הישראלית בקו הצהוב. היא מבקרת את המשך הכנסת הסיוע לרצועה ואת חוסר היכולת של חלקים בימין להבין את אופי האויב. היא קוראת להגברת האכיפה בנושאי משילות בנגב ובגליל.

היא מודה כי עליה ללמוד את עבודת הכנסת, אך שואפת להביא תרבות פוליטית אחרת, ולהימנע מהתקפות אישיות. היא מותחת ביקורת על ממשלות הימין, שלטענתה לא שיפרו את המצב הביטחוני למרות שנים בשלטון, אך משבחת את פעילותו של סמוטריץ' בתחום ההתיישבות. ולדמן מתנגדת בתוקף לרעיון שתי מדינות לשני עמים, אך מאמינה בחופש הביטוי.

היא מודעת למחירים המשפחתיים של הכניסה לפוליטיקה, אך זוכה לתמיכה רחבה. היא סבורה שהחיבור לפייגלין מבטיח גבולות ברורים לפשרות, שכן לפייגלין יש קווים אדומים ברורים והוא בא לקדם שינוי ביטחוני אמיתי. ולדמן רואה את עצמה כמי שמקדישה את חייה לשליחות זו, גם בחזית האזרחית.