סיפור לשבת הפי אנד
תומצת מתוך Zman Yisrael על ידי baba
הכותב מתאר את אהבתו לקולנוע מגיל צעיר ואת חווית הצפייה בסרטים עם סוף טוב, ה"פי אנד". הוא טוען כי ההרגל לראות סרטים כאלה גרם לאנשים רבים להאמין שבחיים האמיתיים הטובים ינצחו והרעים ייענשו. הוא מבקר את תיאוריית "קץ ההיסטוריה" של פוקויאמה וסבור שהמציאות הנוכחית, עם מנהיגים כמו פוטין, ארדואן ונתניהו, מוכיחה שההיסטוריה לא הסתיימה. הוא ממליץ על הסרט "אל תסתכלו למעלה" כדוגמה לטיפשות אנושית המובילה לאסון.
הידיעה ב-6 שורות · תקציר של baba
- הכותב מתאר את אהבתו לקולנוע מגיל צעיר ואת חווית הצפייה בסרטים עם סוף טוב, ה"פי אנד".
- הוא טוען כי ההרגל לראות סרטים כאלה גרם לאנשים רבים להאמין שבחיים האמיתיים הטובים ינצחו והרעים ייענשו.
- הוא מבקר את תיאוריית "קץ ההיסטוריה" של פוקויאמה וסבור שהמציאות הנוכחית מוכיחה שההיסטוריה לא הסתיימה.
- הוא מציין את ולדימיר פוטין, רג'פ טאיפ ארדואן, בנימין נתניהו ודונלד טראמפ כדוגמאות למנהיגים המעידים על המשך ההיסטוריה.
- הוא ממליץ על הסרט "אל תסתכלו למעלה" כדוגמה לטיפשות אנושית המובילה לאסון.
- הכותב מציג את עצמו כהדי בן-עמר, סופר וחבר יד חנה, הכותב בלוג אישי המשלב הומור וביקורת.
הכותב מתאר את אהבתו לקולנוע מגיל צעיר, כשהיה הולך עם הוריו לסרטים בשנות החמישים, לעיתים כשהם מכסים את עיניו כדי למנוע ממנו לצפות בסצנות לא הולמות. הוא נזכר בבית הקולנוע "קסם" בשכונתו, שם צפה בסרטי מערבונים, גלדיאטורים וגיבורים כמו מצ'יסטה והרקולס, וכן בשחקן סטיב ריבס. המוטיב החוזר בסרטים אלו היה מאבק בין טובים לרעים, כשהטובים תמיד ניצחו בסוף.
בגיל 12, חווה את חווית הצפייה בסרט ערב לבדו לראשונה בבית הקולנוע "רמה" ברמת גן, מערבון שבו הטוב ניצח. חוויה זו פתחה בפניו את האפשרות ללכת לסרטים לבדו. בתקופת האוניברסיטה בשנות השבעים, נהג ללכת עם חברים לצפות בסרטי ג'יימס בונד, שגם בהם, ללא קשר לעלילה, ג'יימס בונד תמיד ניצח את הרעים.
הכותב מציין כי ההרגל לראות סרטים עם סוף טוב, ה"פי אנד", גרם לאנשים רבים, כולל חבריו, להאמין שגם בחיים האמיתיים הטובים ינצחו והרעים ייענשו. הוא טוען כי רבים מאלה שאינם תומכים בממשלה הנוכחית חיים בסרט, ומאמינים שהנוכל שהחריב את המדינה יישב בכלא והמדינה תחזור להיות שפויה.
הוא מנתח את הרעיון הפילוסופי לפיו המנצחים קובעים את המוסר והנורמות, ומביא כדוגמה את מלחמת העולם השנייה, בה הנאצים הוגדרו כ"רעים" רק משום שהפסידו. הוא משער שבעתיד, ייתכן שילמדו בישראל שהדמוקרטיה הייתה משטר אנרכיסטי חסר ערכים, וכי בנימין נתניהו גאל את האומה מסכנה זו, כפי שהמנצחים תמיד נחשבים ל"טובים".
הכותב מותח ביקורת על תיאוריית "קץ ההיסטוריה" של פרנסיס פוקויאמה, שטען כי הדמוקרטיה הליברלית תשרור בכל העולם לאחר נפילת ברית המועצות. הוא סבור שפוקויאמה ראה יותר מדי סרטים עם סוף טוב. הוא מזכיר את ולדימיר פוטין, רג'פ טאיפ ארדואן, בנימין נתניהו ודונלד טראמפ, את המאבק בין האסלאם לשאר העולם, ואת עליית הקיטוב ברשתות החברתיות, כהוכחה לכך שההיסטוריה לא הסתיימה.
לבסוף, הוא ממליץ על הסרט "אל תסתכלו למעלה" בנטפליקס, המתאר כיצד טיפשות, רוע ותאוות בצע אנושיות מובילות להשמדת כדור הארץ על ידי שביט, ומציין כי אינו יודע אם סוף זה נחשב "הפי אנד". הוא מציג את עצמו ככותב הבלוג האישי "הזמן של הדי בן-עמר", סופר וחבר יד חנה, המשלב הומור וביקורת בכתביו.
מוזכרים