מה אם ישראל שהאמנתי בה כבר אינה ישראל שהישראלים רוצים? | גרשון בסקין
ד"ר גרשון בסקין מטיל ספק האם ישראל של היום היא עדיין המדינה שרוב הישראלים רוצים, ומעלה את השאלה האם הבעיה היא עמוקה יותר מבחירה פוליטית. הוא מציין כי תפיסות שוליים הפכו למרכז השיח, וכי הצלחתה של מדינה נמדדת גם בערכיה החברתיים. בסקין קורא להציע חזון חלופי לישראל דמוקרטית, צודקת ושוחרת שלום, ולהבין את שורשי הפחד והקיטוב בחברה.
הידיעה ב-6 שורות · תקציר של baba
- גרשון בסקין שואל אם ישראל שהאמין בה כבר אינה המדינה שרוב הישראלים רוצים.
- הוא מטיל ספק אם הבעיה היא רק פוליטיקאים או בחירה חברתית רחבה יותר.
- בסקין מצביע על הפיכת תפיסות שוליים לעמדות מרכזיות בשיח הפוליטי.
- הוא מדגיש כי הצלחת מדינה נמדדת גם בערכיה החברתיים ולא רק בהישגיה.
- המאמר קורא להציע חזון חלופי לישראל דמוקרטית, צודקת ושוחרת שלום.
- בסקין קורא להתמודד עם הפחד והקיטוב בחברה הישראלית.
ד"ר גרשון בסקין, שעלה לישראל ב-1978, מביע תהייה נוקבת לגבי דמותה העתידית של המדינה, ומעלה את השאלה האם ישראל שהוא האמין בה, כמדינה דמוקרטית, צודקת ושוחרת שלום, היא עדיין ישראל שרוב הישראלים רוצים. בסקין, שבעבר האשים את בנימין נתניהו בהובלת ישראל לכיוון מסוים, שואל כעת האם הבעיה עמוקה יותר, ונובעת מבחירה חברתית רחבה. הוא מציין כי בעוד הדיון הציבורי מתמקד בזהות ראש הממשלה הבא, ייתכן שהשאלה המרכזית היא מדוע פוליטיקאים כמו נתניהו, בן גביר וסמוטריץ' ממשיכים לזכות לתמיכה רחבה, וכיצד תפיסות שבעבר נחשבו שוליים, כמו התנגדות להקמת מדינה פלסטינית או התקפות על מערכת המשפט, הפכו למרכז השיח.
בסקין משווה את ישראל של היום לישראל של סוף שנות ה-70, ומציין כי למרות שהיא עשירה ומפותחת יותר כיום, הוא תוהה אילו אידיאלים היו יכולים למשוך צעירים יהודים להצטרף אליה כיום, אל מול לאומנות דתית, סכסוך מתמשך ופוליטיקה מקוטבת. הוא מדגיש כי הצלחתה של מדינה אינה נמדדת רק בהישגים כלכליים או צבאיים, אלא גם ביצירת חברה רחומה, סובלנית ושוויונית. הוא מזהיר כי אירועי ה-7 באוקטובר, על אף הטראומה והפחד שהם יצרו, אינם פוטרים את החברה מאחריות לבחירותיה, וכי בניית עתיד לאומי בריא אינה יכולה להתבסס על שלילת חירותם של אחרים.
בסקין קורא להפסיק להאשים רק את הפוליטיקאים, ולהכיר בכך שהחברה עצמה יוצרת את התנאים להצלחתם של פוליטיקאים מסוימים. הוא קורא לאלו המאמינים בישראל דמוקרטית, צודקת ושוחרת שלום, להציע חזון חלופי, להבין את שורשי אובדן האמון בשלום ובמוסדות הדמוקרטיים, ולהתמודד עם הפחד מבלי לנצלו. הוא מסיים באמירה כי עתידה של ישראל אינו נקבע מראש, וכי יש לפעול באופן אקטיבי לבנייתה מחדש, תוך הבטחת ביטחון, דמוקרטיה, זהות יהודית וכיבוד חירותם של הפלסטינים, כערכים שאינם סותרים זה את זה.