מצרים חוששת מעימות עם ישראל בגלל פליטים מעזה, ורואה בנתניהו שותף לשימור היציבות
תורגם ותומצת מתוך Cursorinfo על ידי baba
נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, הביע חשש מהתנגשות בין צבא מצרים לישראל עקב מעבר פליטים פלסטינים מעזה לסיני. הוא הדגיש את חשיבות הקמת מדינה פלסטינית ליציבות אזורית, אך ציין שנתניהו לא השתכנע. א-סיסי סיפר על שיחות עם נתניהו המעידות על חשדנות הדדית אך גם על שיתוף פעולה. התבטאויות של פוליטיקאים ישראלים, כמו סמוטריץ', מעוררות דאגה בקהיר לגבי שינוי במדיניות הישראלית. מצרים מתחמשת גם מתוך חשש מתרחישים עתידיים ומלקחי העבר, אך יציבות ישראל נתפסת כחיונית לביטחון הלאומי המצרי.
הידיעה ב-6 שורות · תקציר של baba
- נשיא מצרים חושש שפליטים מעזה יגרמו לעימות בין צבא מצרים לישראל בסיני.
- א-סיסי אמר לנתניהו כי הקמת מדינה פלסטינית תביא יציבות, אך נתניהו לא השתכנע.
- התבטאויות של שר האוצר סמוטריץ' על סיני מעוררות דאגה בקהיר לגבי שינוי במדיניות הישראלית.
- מצרים מתחמשת מתוך חשש מתרחישים עתידיים ומלקחי העבר, אך רואה ביציבות ישראל אינטרס לאומי.
- שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל למצרים נמשך לצד חשדנות הדדית.
- הסכמי השלום עם מצרים וירדן הוכיחו את חשיבותם במלחמה בעזה.
נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, הביע חשש כי מעבר המוני של פלסטינים מעזה לסיני עלול להוביל להתנגשות בין צבא מצרים לצבא ההגנה לישראל. א-סיסי, שנשא דברים בטקס סיום קורס קצינים במשטרה, התייחס גם ליחסים עם ישראל וציין כי שוחח פעמים רבות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו מאז נכנס לתפקידו ב-2013. לדבריו, הוא הדגיש בפני נתניהו כי הקמת מדינה פלסטינית תביא יציבות לאזור ותאפשר לישראל להשתלב בו, אך נתניהו לא השתכנע. א-סיסי סיפר גם על שיחה בה נתניהו שאל אותו מדוע מצרים חמושה, וא-סיסי השיב כי הוא אינו רואה בכוחה של ישראל איום, וכי שני הצדדים צריכים להיות חזקים כדי לשמור על שלום באזור.
פרשנים ישראלים, כמו ג'קי חוגי, מציינים כי דבריו של א-סיסי חושפים את הדינמיקה בין שתי המדינות, הכוללת שיתוף פעולה ביטחוני לצד חשדנות הדדית. נתניהו שאל על חימוש מצרים, כנראה משקף חששות ישראליים מפני התעצמות צבאית בסיני. חוגי מעריך כי התשובה לכך נעוצה גם במדיניות הישראלית, המעדיפה לעיתים כוח צבאי על פני דיפלומטיה, ומחייבת את מצרים, כמדינה אזורית חזקה, שלא להישאר מאחור. ההוצאות הביטחוניות בישראל גבוהות, והחברה נתפסת כמגויסת תמידית, בניגוד לתפיסה המצרית.
התבטאויות של פוליטיקאים ישראלים, כמו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שאמר כי מצרים לא תתקוף את ישראל כי תאבד את סיני, מעוררות דאגה בקהיר. אמירתו של סמוטריץ' כי "יותר לא יהיה בגין" מרמזת על שינוי במדיניות הישראלית מאז הסכם השלום עם מצרים ב-1979. מצרים אינה חוששת מתקיפה ישראלית ישירה כיום, אך חוששת מתרחישים עתידיים תחת ממשלה ימנית קיצונית, וכן מפליטים פלסטינים שיפרצו את הגבול ויגררו את הצבא המצרי לעימות עם צה"ל בסיני.
ההתעצמות המצרית נובעת גם מלקחי העבר, כמו הדחת חוסני מובארק ב-2011, שהותירה את מצרים עם תחושת חוסר אמון בשכנותיה והבנה כי עליה להסתמך על עצמה. מלחמות אזרחים בלוב ובסודאן, והתערבות ארה"ב לטובת המפגינים, חיזקו תחושה זו. גם חמאס ניסה לסייע לאחים המוסלמים. לעומת זאת, סעודיה ואיחוד האמירויות תמכו כלכלית, וישראל סייעה במאבק בג'יהאדיסטים בסיני. אך האיום הפנימי נתפס כמסוכן ביותר, וההנהגה הצבאית חוששת מקריסת המדינה ומחויבת להבטיח את ביטחון 100 מיליון אזרחיה.
ההנהגה הצבאית המצרית שואפת לשמור על כוחה באמצעות תקציבי ביטחון גדולים וחימוש מודרני, שכן "צבא שבע הוא צבא ממושמע". הדבר חיוני במיוחד במדינות כמו מצרים, בהן הכוח הצבאי מבטיח את יציבות השלטון. למרות זאת, נראה כי כיום אין לא-סיסי אינטרס לתקוף את ישראל, שכן יציבותה חיונית לביטחון הלאומי של מצרים. הסכמי השלום עם מצרים וירדן הוכיחו את חשיבותם במלחמה בעזה, ושמירה על יציבות בגבולות היא קריטית.
מוזכרים