הבחירות בישראל: בין שיתוק לממשלה יציבה, ותפקיד האזרחים הערבים

לקראת הבחירות הקרבות בישראל, התמונה הפוליטית נותרה עמומה, ללא יכולת של בנימין נתניהו או גדי איזנקוט להבטיח רוב ברור ויציב להקמת ממשלה. לפיכך, המאבק האמיתי בימים האחרונים אינו על הניצחון, אלא על עיצוב המציאות הפוליטית שלאחר הבחירות.

מטרתו המרכזית של מחנה איזנקוט אינה בהכרח השגת רוב פרלמנטרי נוח, אלא להגיע למצב בו יקבל מספר מושבים הגבוה ב-3 עד 5 מושבים מזה של הקואליציה הנוכחית. תוצאה כזו תעניק לו את היכולת לטעון שהוא מייצג את הרוב היהודי במדינה, טענה בעלת משמעות פוליטית וסמלית רבה בשיח הישראלי.

עם זאת, הדרך להקמת ממשלה אינה קלה. על פי השיטה הפוליטית בישראל, נדרשת המלצת 61 חברי כנסת לנשיא המדינה, ולאחר מכן רוב לאישור הממשלה בכנסת. תרחיש אפשרי הוא שאיזנקוט יצליח לגייס 61 ממליצים, בסיוע המפלגות הערביות, ויקים ממשלה שתזדקק לתמיכתן או הימנעותן. ממשלה כזו, למרות הצהרותיו של איזנקוט על אי-שיתוף מפלגות ערביות, תהיה שברירית ותלויה בתמיכה חיצונית.

תרחיש נוסף הוא כניסה למשא ומתן עם הליכוד להקמת ממשלת אחדות, בדומה למה שעשה בעבר בני גנץ. אפשרות זו, אף שהיא נראית אחראית ליציבות, עלולה להוביל לשיתוק לאומי ולהחלשת זהות המפלגות המשתתפות, ואף לגרום לאובדן הון פוליטי, כפי שקרה לגנץ.

תרחיש נועז יותר הוא יצירת הבנות פוליטיות עם מפלגות ערביות, בין אם בשילובן בקואליציה או בתמיכה חיצונית, בדומה לממשלת בנט-לפיד או לתמיכת המפלגות הערביות בממשלת רבין. אפשרות זו, למרות התנגדות בחלקים מהציבור היהודי, מכירה במציאות הדמוגרפית והפוליטית של האזרחים הערבים כחלק אינטגרלי מהחברה הישראלית.

התרחיש הפסימי ביותר הוא הישארות במעגל של בחירות חוזרות, שיביאו לשיתוק פוליטי, פגיעה כלכלית, שחיקת אמון במוסדות הדמוקרטיים, והחזרת הימין לשלטון.

בתוך כל זאת, השאלה המרכזית לאזרחים הערבים היא כיצד לפעול. טעות גדולה תהיה להתייחס לבחירות כאל עניין של אחרים בלבד, שכן ההחלטות בכנסת ישפיעו ישירות על חייהם. האתגר הוא לא רק להעלות את שיעור ההצבעה, אלא לבנות כוח פוליטי משפיע, המבוסס על אחדות, בניית בריתות, והשתתפות פעילה. יש לעבור מ"מדיניות מחאה" ל"מדיניות השפעה", לקשור את ההשתתפות הפוליטית למטרות ברורות כמו מאבק בפשיעה, פיתוח חינוך ותשתיות, והרחבת הזדמנויות תעסוקה. השתתפות פוליטית פעילה אינה סותרת זהות לאומית או זכויות קולקטיביות, אלא משתמשת בכלים דמוקרטיים לחיזוק מעמד ושיפור המציאות. הכוח הפוליטי נקבע על ידי יכולת ארגון, יוזמה ובניית שותפויות, והאתגר האמיתי הוא קביעת תפקיד האזרחים הערבים בעיצוב עתידם, ולא רק בחירת ראש הממשלה הבא.