לא מובן מאליו: המאבק והתהליכים שאיפשרו לנשים בישראל לבחור ולהיבחר
תומצת מתוך i24NEWS על ידי baba
הזכות לבחור ולהיבחר בישראל הושגה לאחר מאבק ממושך, עוד לפני הקמת המדינה. ב-1920 ניתנה זכות הצבעה זמנית לנשים ביישוב, אך התנגדות דתית הובילה להצעות פשרה שנדחו על ידי תנועות הנשים. ב-1926 הוכר שוויון זכויות מלא, וב-1949 נשים הצביעו בכנסת הראשונה.
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- נשים בישראל קיבלו זכות הצבעה מלאה ב-1926, לאחר מאבק ממושך נגד התנגדות דתית.
- הזכות לבחור ולהיבחר ניתנה לנשים ביישוב היהודי באופן זמני כבר ב-1920.
- תנועות הנשים דחו הצעות פשרה כמו קלפיות נפרדות או הצבעה דרך הבעל.
- שרה עזריהו, עדה גלר, פניה מטמן-כהן, חמדה בן-יהודה, מניה שוחט ורחל ינאית בן-צבי הובילו את המאבק.
- נשים הצביעו בכנסת הראשונה ב-1949, לאחר קבלת שוויון זכויות מלא.
הזכות לבחור ולהיבחר בישראל לא ניתנה כמובן מאליו, והיא תוצאה של מאבק ממושך. בעוד ניו זילנד הייתה המדינה הראשונה שהעניקה לנשים זכות הצבעה ב-1893, ופינלנד הראשונה שהעניקה זכות מלאה לבחור ולהיבחר ב-1906, נשות היישוב היהודי קיבלו זכויות אלו עוד לפני הקמת המדינה.
הזכות לבחור ולהיבחר ניתנה באופן זמני לנשים ביישוב היהודי כבר ב-1920, באסיפת הנבחרים הראשונה, אז נבחרו 14 נשים. מאבק ממושך התנהל לאחר מכן, כאשר הציבור החרדי והדתי התנגד לשיתוף נשים בבחירות. הוצעו פשרות שונות, כמו קלפיות נפרדות או הצבעה של גברים בשם נשותיהם, אך תנועות הנשים, ובראשן ״התאחדות נשים עבריות לשיוויון זכויות״, דחו אותן ודרשו שוויון מלא.
בשנת 1926, הרוב הציוני באספת הנבחרים הכריע לטובת שוויון זכויות מלא לנשים, מה שהוביל חלק מהפלגים הקיצוניים לנתק קשרים עם מוסדות היישוב. הציבור הדתי-לאומי השתלב לבסוף במערכת הפוליטית.
המאבק הובילו דמויות נשיות מרכזיות כמו שרה עזריהו, עדה גלר, פניה מטמן-כהן, חמדה בן-יהודה, מניה שוחט ורחל ינאית בן-צבי, שפעלו למען שוויון זכויות מלא במישור הפוליטי והציבורי.
נשים ישראליות קיבלו זכות הצבעה שווה ומלאה מיום הקמת המדינה ב-1948, ובאופן רשמי בבחירות לכנסת הראשונה ב-1949.
מוזכרים