מסר לשייח רעאד צלאח: הצבעה כנגד תוכניות "שטניות"

המאמר פונה לשייח רעאד צלאח, ומבקר בחריפות את חבר הכנסת מנסור עבאס על התנהלותו הפוליטית. הכותב מביע תמיהה מדוע לא מפגינים מול ביתו של עבאס, למרות שלטענתו הוא "הכשיל את עמו" בכך שחתם על הסכם להליכה משותפת עם רשימות ערביות אחרות, אך לא עמד בו. נטען כי עבאס פגע באחדות הנדרשת בעת הזו, והכותב תוהה אם העם הערבי צריך להיות קורבן לסכסוך בין התנועה האסלאמית הדרומית לצפונית.

הכותב מתאר מציאות קשה של "טבח, השמדה, הריסת בתים ואלימות" המתמשכת תחת "שתיקה רחבה", ומציין את איומו של בן גביר להרוס עשרת אלפים בתים לאחר הבחירות. הוא מזהיר מפני תוכניות "שטניות" של גורמים ציוניים, הכוללות גירוש ערבים מישראל והפיכתה למדינה יהודית בלבד, וטוען כי ישראל נמצאת בשלב השלישי של תוכנית זו. בנוסף, הוא מבקר מפלגות ציוניות המתחרות ביניהן על מספר ההרוגים הערבים, תוך שימוש בכך ככלי בחירות.

בשל המצב, הכותב קורא לשייח רעאד צלאח, עמו הוא עובד במסגרת "ועדת פיוס", שלא להיכנע. הוא שואל מדוע נמנעה מהם היכולת לפעול ל"תיקון יחסים" וקורא לנצל כלים זמינים כדי להתמודד עם התוכניות הציוניות, כולל הבחירות. הוא מציע כי אם הסכסוך בין התנועות האסלאמיות הוא המכשול, ניתן להעניק אמון לרשימה המשותפת, שכן שלושת מרכיביה התאחדו והגיבו לבקשת הציבור. הוא מדגיש את פעילותם החברתית של חברי הרשימה המשותפת, שזכו להכרה בדו"חות הכנסת, בניגוד לתעמולה בתקשורת הישראלית.

הכותב מדגיש את חשיבות תוצאות הבחירות הנוכחיות, אשר ישפיעו על המזרח התיכון והעולם כולו. הוא טוען כי נפילתו של נתניהו תמנע מ"טרמפ" לנסות "נשק קטלני" ותחסוך "בזבוז" שיכול לשפר את הכלכלה העולמית. הוא קורא להצביע, תוך שהוא נשבע באלפי השהידים, הנקברים שנשדדו, והאסירות שנאנסו, לא לנטוש את העם. לבסוף, הוא חוזר ומבקר את מנסור עבאס על עמדותיו, כולל הצבעתו נגד איחוד משפחות, הכחשת אפליה, והתבטאותו כי ישראל נועדה לעם היהודי. הוא גם מבקר את עבאס על הצבעתו בעד העלאת משכורות גנרלים פושעים, ונגד העלאת קצבאות נכים, ועל קריאתו לגיוס צעירים ערבים לשירות לאומי, תוך שהוא מציין כי גם הדרוזים, שנכפו עליהם גיוס, לא נהנים מיחס טוב יותר.